שמעון
הריחות שקדמו את ד"ר שמואל מרום בכניסה למעבדות החברה "סיקליר" – ים צלול, צבטו את ליבו בתחושת געגוע. החברה, שהחלה את דרכה כרעיון פורץ דרך במעבדות העמוסות של מחלקה לכימיה אורגנית בטכניון, קרמה עור וגידים. שמוליק הרגיש אי נוחות מהמעבדות המרווחות, המבהיקות, המצוידות במיטב המכשור המודרני. הוא ראה את עצמו כאיש מדע, מחקר, לא איש הייטק במובן הכלכלי של המילה. הריחות, הם שהזכירו לו, שמתחת מעטה הזוהר והפאר מתבצעת עבודת מחקר רצינית ומאומצת, שאולי תפתור בדרך ידידותית לסביבה את בעיית זיהום הים בשמן הנפלט מכלי שייט.
"איילת," פנה לאישה בחלוק לבן, משקפי מגן על עיניה, ידיה עטויות הכפפות תקועות עמוק בתוך המנדף. היא הייתה מרוכזת מאוד במזיגת תמיסה צהבהבה לתוך מבחנות, מילותיו של שמוליק נבלעו ברחש המנוע ומוסיקת רקע.
"איילת!" הרים את קולו והאישה הסבה את ראשה, חייכה, הנידה את ראשה וחזרה לסיים את המשימה. שמוליק התיישב על הכסא, נשען על השולחן והעביר מבט בוחן על פתקאות שעיטרו הצג. "האם זה של רות," תהה. על חלק מהפתקאות זיהה את כתב ידה, על חלקן שורבטו המילים בכתב יד בלתי קריא לחלוטין. הביט באיילת, והנה היא סיימה את עבודתה, הגיפה את חלון המנדף, הפסיקה את פעולת המפוח, הסירה המשקפיים והכפפות והושיטה לו את ידה.
"שמוליק!" שַמחה לקראתו," מה המצב? תשתה משהו?" איילת החלה מתרחקת ושמוליק תפס אותה בידה: "בואי , שבי כאן וספרי מה קרה!" פקד עליה ומשך כסא מהשולחן הסמוך. איילת התיישבה והשפילה את מבטה. "מה אתה כבר יודע?" מלמלה והגניבה לעברו מבט מהוסס.
"אני יודע שרות נפלה ונפצעה. אני חושב שמישהו דחף אותה. האם שי איים עליה לאחרונה? מה היא סיפרה לך?" התכופף לעברה.
" שי? שי ניב?" איילת נשמעה כה מופתעת מהשאלה ששמואל ממש נהדף לאחור. " מה לו ולסיפור הזה?" תהתה.
"הוא חלאה!" ציין שמואל בזעם.
" נכון," הסכימה איתו איילת, " ורות אמרה שנמאס לה מהבוגדנות שלו ושהגיע הזמן להעיף אותו לכל הרוחות..."
"והוא, האפס הזה, ניסה להרוג אותה כדי לזכות בכל הכסף שלה..." המשיך שמואל בכעסו.
איילת חייכה במרירות: "על איזה כסף אתה מדבר?"
"חסכונות, ביטוח מנהלים..."
"רות העבירה הכול על שם הילדים! לפני שבוע, בערך. אמרתי לך, שי סתם, נוכל קטן, אוהב חיי נוחות, אבל לפגוע , ממש לפגוע. לא נראה לי! לא , זה לא הוא..." לחשה והסתובבה לוודא שהחדר ריק מאנשים.
"במי את חושדת ?"
" תראה, לאחרונה רות הייתה מאוד לחוצה, מאוד מבולבלת, עצבנית. מעולם לא ראיתי אותה כך! נכון, הפרזנטציה, המשקיע. אני מבינה. אבל אני מכירה אותה כבר כמעט עשרים שנה! זאת לא הייתה רות! וביום הפרזנטציה, ביום החשוב ביותר, כשהיא לא הגיעה, כל כך דאגתי, כל כך דאגתי. ואז שמעון הגיע עם המצגת וחשבתי שרות תיכף מגיעה. והיא לא הגיעה! ושמעון, הוא הציג את התוצאות בעצמו ועכשיו כולם מהללים אותו. עומדים לקדם אותו." המשפטים זרמו מפיה של איילת בקצב מסחרר, כשהלחץ בו הבשילו השתחרר מול אדם מהימן.
"שמעון עדיין עובד כאן?" הזדעק שמואל, קם ופסע לכיוון הדלת, "כמה פעמים הזהרתי את רות מפניו, כמה פעמים?" פנה לאיילת שהביטה בו כמו ילדה נזופה: " מה יכולתי לעשות?" מלמלה.
ד"ר שמואל מרום עצר, זקף את ראשו ונשם מלוא ריאותיו. הקמטים על מצחו הלכו והעמיקו.
"איילת, תראי לי בבקשה את הרישומים של רות." איילת היססה, " את מה שאפשר, " ביקש.
"ותכיני לי,בבקשה, כוס קפה, חזק, כמו שאני אוהב." ביקש והחל להתעמק בגיליון האקסל.
"לא בזבזתם זמן, " שרק בהפתעה, "כל הכבוד!"
איילת הגיעה עם כוס הקפה," לקחתי מרות, אני שותה רק חליטת צמחים. " הביטה לאחור, "רק ששמעון לא יופיע!" דאגה.
שמוליק לא שמע, הוא כבר היה שקוע בתוך המצגת, לוגם לאיטו מהקפה הריחני.
" היכן ההמשך?" תהה כעבור זמן מה.
"רות הייתה צריכה לסיים אותה בבית ולהביא לישיבה בצהרים..."
"ביום התאונה," שמואל המשיך את דבריה. " איך המצגת הגיעה לישיבה? במייל?"
" אולי. אני לא ראיתי אותה, האמת. בטח שלחה לשמעון, אולי לעצמה, לגיבוי."
"אבל היא בטח שמורה במחשב שלה?" חשב בקול רם ואיילת הנהנה לאות הסכמה. "אסע לביתה."
אמר ויצא מלווה באיילת למסדרון. ואז ראה את שמעון. שמוליק קפא במקום נועץ מבט חמור סבר.
"שמעון, שלום," אסף את עצמו להראות אדיש. שמעון קפא במקומו ופער את עיניו לרווחה.
"שלום," מלמל.
"מה שלומך," עלוב כתמיד, חשב לעצמו שמואל, "איך אתם מתקדמים?"
"אה, בסדר, טוב, טוב מאוד." בפניו החיוורות של שמעון ניכרה מבוכה רבה." אני נורא ממהר, שמוליק, אשמח לדבר איתך אחר כך," שמעון נצמד לקיר והחיש את צעדיו לאורך המסדרון. בהגיעו לדלת שלח מבט אחרון בשמואל ונבלע בתוך המעבדה.
שמוליק נפרד לשלום מאיילת והזמין מעלית. "פגע ברות כדי לזכות בקידום?" חשב לעצמו ולחץ על לוח הפיקוד,"ואם אני סתם מעליל עליו? זה שאני לא סובל אותו לא הופך אותו לפושע!"
המעלית החלה גולשת מטה ושמואל הרגיש איך הדם הולם ברקותיו. קצב הלב היה מהיר מאוד.
באותו רגע שמואל הצטער על ששתה את כוס הקפה. מאז שנפרד מרות השקיע מאמצים להיגמל מההרגל לשמור על הערנות באמצעות הקפה. רות נהגה לשתות ארבע – חמש כוסות קפה במהלך ערב אחד, האם היא ממשיכה בכך, תהה.
כל הזכויות שמורות לגיטה
