חמור (לא מה שחושבים)

מה רוצים מהחמור? חייה סימפטית,רגועה,ואפילו אינטילגנטית,

כן, הסיפור שיבוא בהמשך,סיפור אמיתי,יוכיח זאת.

למה תמיד שמו של החמור,משמש כינוי לאיזה סתם אידיוט,

כמו זה שחתך אותכם בכביש ,וכמעט גרם לתאונה,שאולי קרתה,

אודה ולא אבוש,אף אנוכי חטאתי לא פעם,כמו למשל,על יד

דוכן לפאלפל,ששלומיאל עם זוג ידיים שמאליות שפך עלי

את העמבה שלו,על החליפה החדשה,איך התפרצתי עליו

שאני מעליב את משפחת החמור. בכלל שנברא החמור

אדון עולם דאג לאבזר אותו היטב,פרט לאוזניים גדולות,

גם שרביט (כן, כמו בשירי הקודם) שרביט מפואר בגודלו

ומדהים בזקפתו,ממש רגל חמישית,מעבר לבדיחות

הגסות והזולות,לא מעט הגברים,במיוחד כאלה שהאגו

אצלם עובד לפי האורך,היו מתחלפים עם זה של החמור.

החמור,ניחן גם באורך רוח וכח סבל שאדם יציר אנוש

לא מסוגל לקלוט,זכור לי קטע מסרט איטלקי ישן,בשחור לבן,

על איזה כפר שכוח אל,למרגלות ההר געש סטרומבולי,

שצפוי להתפרץ בכל רגע,שוטר מגיע מיוזע והיסטרי,

רכוב על אופניו ,מודיע שכל הכפר חייב להתפנות מייד

לכפר סמוך,באין שום כלי רכב,מלבד חמור שעל גבו,

רתמה עם שני שקים,כולם נכנסים להסטריה,ובעוד החמור

פוסע לאורך הכפר,מעמיסים עליו ערימה הולכת וגובהת,

מאחור נראה רק זנבו,שמתנופף בחמלה,וכולם מכים את אחוריו

בצעקות : אוונטי ,אוונטי,והחמור שכבר לא נראה,אלא רק

ערימת רהיטים וחבילות,פושט רגליים רועדות מהמשקל המטורף

וקורס. ועתה לסיפור האמיתי :

שנות החמישים,מוצאים את העיר פתח תקוה עיר מנומנמת,

פרבריה השלווים,רובם עדיין דרכי עפר,לא סלולים, בחורף,

בעת גשמי הזעף,שלוליות ענק,בלתי עבירות,אלא אם כן הצטיידת

מראש בקייק,וכמובן שאין. בקיץ החום והשרב,מרימים ענני אבק

שחונקים את הנשמה,ואין מפלט, בכל זאת האנשים ,בתמימות

שממרחק מהיום נראה כטפשות, היו שמחים בחלקם, הבתים

בדרך כלל בתים פרטיים,עם חצר,לא חלילה וילות,ממש לא ,

בתים פשוטים וצנועים,ריקים מאותם סממנים של רכוש

בקייץ,למשל היינו ישנים עם חלונות ודלתות פתוחים,בלי פחד

מגנבים,פשוט לא היה מה לגנוב, מה שהיה מעיר אותנו בבוקר

מלבד ציוץ ושירת הצפרים,היה הצרצור של העגלה של קורמן.

קורמן הייה החלבן השכונתי,וכל בוקר,בלי קשר לעונת השנה

ומזג האויר,היה מגיח ל"קו חלוקה" שלו כמו שעון, לא היה לו

צופר,או פעמון,אנשים פשוט שמעו את צרצור אופניו מתקרב,

וכבר המתינו בפתח הבית עם הבקבוק הריק,

העגלה של קורמן הייתה מין ארגז מקורה,פתוח בדופן האחורית

ושם חלוקה ברורה,צד שמאל בקבוקים ריקים,ובימין המלאים

קורמן עצמו ישב בקדמת העגלה,במין פוזה רשלנית חצי גוף קדימה

וחצי גוף לצד,מחזיק במושכות,אך כלל לא נזקק להן,החמור

שסחב בשקט את כל העסק,ידע את המסלול על בוריו,כוחו של הרגל,

עת קרבה העגלה,אנשים היו ניגשים מחליפים בקבוקים וללא אומר,

ניגשים ומשליכים מטבע של חצי לירה לקופסת פח לצידו של קורמן,

קורמן עצמו,אדם גלמוד,לא הרבה בדיבור,לפעמים היה פולט איזה פתגם

באידיש,ללא כל קשר לנושא השיחה,כשהייתה,נדמה היה שכל עולמו

היה החמור,הכירו היטב איש את חמורו,מעולם לא הרים קולו,כדרכם

של עגלונים,במין שפה מוזרה של "דיאו,אויסה" ,והשוט נועד רק

להרחיק זבובים מטרידים,כמו גם פרחחים פוחזים עד כמה שהיו נדירים

אז, יום אחד,כרגיל נשמע הצרצור המוכר,ואנשים יצאו והמתינו כדרכם

לעגלה שתגיע ותעצור,אף אחד לא הבחין כלל שקורמן שרוי בגילופין

שיכור כלוט,משתייה מוגזמת בארוע של אמש, עיניו היו עצומות פיו מלמל

הברות ללא קול,ואילו החמור ידע,בדיוק איך לנווט,על איזה בתים לפסוח

והיכן להתעכב,ומתי לנוע,רק בהשמע צליל המטבע הנופל לקופסת הפח.

עד יומו האחרון , התמיד קורמן בעבודתו,וכשהלך לעולמו , סירב החמור

למוש ממקומו ליד הצריף העלוב,לא אכל ולא שתה,עד שנפח את נשמתו.

ועכשיו שמישהו יגיד למה חמור נחשב ליצור נחות בשכלו ?

חג שמח

מוטי אשכנזי