על פי הכותרת נדמה לכם שהולך להיות איזה עניין עם בית הנבחרים המהולל שלנו,ובכן,זאת אשאיר
להזדמנות חגיגית אחרת.
המדובר כפי שיתברר להלן,בפרלמנט שכונתי,שכמוהו,פזורים אין סוף בארצנו הקטנטונת,היות ולא
התברכתי בתכונות הדרושות ,לא זכיתי להיות חבר מן המניין באיזה שהוא פורום,
והסיפור שנולד ,בעקבות הליכה תמימה למכולת שלנו.
המכולת שלנו,עממית,פשוטה,מנוהלת בחום עי בעל ואישה המסורים עד מאוד,ואפילו דאגו להציב
בסמוך למכולת,מתחת לסככה,בין המקרר לגלידות למתקן העיתונים,שולחן קטן וארבע כסאות.
הרעיון להציב את השולחן,התברר כמוצלח ביותר,שכן,התקבצה,התגבשה,חבורה שכאילו רק חיכתה
לכך,בתחילה,לא שמתי לב ליושבים אך ככל שתכפו ביקורי במכולת,לעתים ללא מטרה באמת ראויה
לשמה,הם היו שם,נעשה לי הרגל להשתהות יותר ויותר,נעשיתי מנומס ואדיב הרבה מעבר למקובל
,כשאני מוותר על תורי באבירות, או שאני משקיע מחשבה יתרה ,מה עוד צריך והכל קורה
כשאני עומד במכלת בסמוך לשולחן,כאילו באקראי,ואזני קרויות להקשיב לנעשה שם.
תוך זמן קצר כבר ידעתי את הנפשות,לא שהוצגנו רשמית,פשוט מהסתכלות,כשם שלעתים בני אדם
עומדים שעות בגן החיות,ומצליחים לסווג ולקטלג תכונות אופי,אצל הקופים למשל,בלי כוונה
לפגוע חלילה, ובכן ,היה אחד שתמיד ניווט את השיחה והויכוח לנושאים השונים ,לפי מצב רוחו,
החלטתי,שלצורך העניין שמו יהיה הקפטן,ממולו ישב השתקן,כשמו כן הוא,תמיד בהה נכחו,
פלבל בעיניו,לפעמים פתח פיו אך לא הוציא מילה,יתכן בכלל שהיה בשכרות תמידית,בקבוקי הבירה
סביבו חיזקו את האפשרות ,מימין לקפטן ישב המסכים, ממש כמו בקואליציה,הוא הסכים עם כל
טענה של הקפטן,החרה החזיק אחריו נאמנה,גם אם לעתים נאמרו דעות והפוכן,ממולו ישב הכעוס,
מבטו תמיד במין איבה, ורק עט כמוצא שלל על כל עניין שיכול היה לחבוט בו במילים כדרבנות,
הוא גם היחידי שאף פעם לא צחק.
המשותף לכל הארבעה,גברים בגיל ארבעים,חמישים ואולי שישים,זיפי זקן בן שבוע לפחות, אני מניח
גם שהיו מן הסתם מובטלים,אם מאונס,או מרצון,מפעם לפעם היה מציץ הקפטן בעתון,לדלות איזה
נושא שיחה,לפעמים, היה סוקר את הבאים למכלת,ותוהה על קנקנם,לפי ניחוש סתמי,רק כדי לעורר
עניין,זאת השמנה,עם בתה השמנה,כמה ממתקים שמה בסל, וזה הקמצן בא רק לשאול כמה עולה ולא
קונה כלום,לפעמים הקפטן גם היה סונט ןעוקץ בארסיות את חבר מרעיו, נו? פנה אל הכעוס, מאז
שהורידו לאשתך את החצוצרות,בטח כבר הפסקת לנגן, או שלגלג על השתקן,תספר,תספר,את הסיפור
על ההיא,השרמוטה,שכמעט נפלת והתחתנת איתה,ועוד כהנה וכהנה.
יום אחד שמתי לב שנפקד מקומו של השתקן,באומץ לב,או בטפשות,התיישבתי , הסתכלו בי השלושה
בתימהון,תגידו חברים,בא לכם לשמוע סיפורים? שאלתי שאני מיישיר מבט לקפטן, אההה לללמממ
למה ? גימגם הלז, סתם עניתי,חשבתי,האמת שעמדתי לספר בפני קהל במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים
ווזאת ההזדמנות לחזרה חייה, מה מה תספר? התחלתי בסיפורים שחלקכם מכיר אותם כאן בדרך המילים,
אבל כאן לא מצאו אוזן קשבת,שכן השלושה זזו בחוסר עניין ואי נוחות,בלית ברירה עברתי לבדיחות
גסות,ופה הפלא ופלא כרו אוזן,אך לא צחקו,אולי לא הבינו חשבתי,בינתיים פשפש הקפטן בכיסו,
ושלף משם חוברת מרופטת כנראה של בדיחות, בדיחות מן הסתם מוצלחות,שכן רק קרא מילה או שניים
ואז פרצו החברים בצחוק פרוע שכן הבדיחה היתה מוכרת וממוחזרת היטב,וכך הבדיחה הבאה,ועוד ועוד כאשר מספיקה
רק מילה אחת לעורר מחדש רעמי צחוק.
טוב,נוכח כזה כישרון להצחיק במילה אחת רק יכולתי לחלום,אז כנראה באמת מקומי לא בפרלמנט.
חג שמח
מוטי אשכנזי
