יצירות אחרונות
אומץ יקר מפז (3 תגובות)
דני זכריה /שירים -14/07/2026 06:17
הנמל שבלב- לבמת הדיון של גלי - הסיפור.🌹🌹🌹 (6 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -14/07/2026 05:10
פריחת הדובדבן - חלק שני, פרק שנים עשר (5 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -13/07/2026 22:16
הַשִּׁיר (19 תגובות)
אריק חבי"ף /שירים -13/07/2026 21:49
מסע הכרות עם עצמי (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -13/07/2026 21:36
לאן נוסעים (3 תגובות)
jakuper /סיפורים -13/07/2026 19:44
החיים מזמנים הפתעות (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -13/07/2026 19:04
יש ימים ויש לילות (10 תגובות)
מרים /שירים -13/07/2026 18:55
סיפורים
קולות מלחמה - פרק בפרק ב 03:45 צלצול טלפון חוגה מן הסוג הישן הרעיד פעמונים את חדרו. ד"ר גרינפלד, זאת יערית, התקלות, חמישה חיילים עוד 15 דקות במיון טראומה. במבטא אמריקאי כבד שרבב כמה מילים מתוך שינה וניתק הטלפון. הוא נשאר במיטה עוד דקה אחת בלבד. דוקטור דניאל גרינפלד הגיע לישראל מבולטימור מרילנד משום ציונות. הוא סיים בהצטיינות יתרה את בית הספר לרפואה היוקרתי של ג'ונס הופקינס עם ממוצע ציונים מושלם, פחות עשירית אחת. את ההתמחות עבר במחלקה הכירורגית אצל פרופ' נט יוטסון אשר חזה לרופא הצעיר, שטרם חגג את יום הולדתו ה 32 גדולות ונצורות. שלושה ימים בלבד לאחר שהדהים את הוועדה הבוחנת, שהסמיכה אותו ככירורג מומחה, כבר התחייל בלשכת הגיוס שבתל השומר, קיבל חיסונים ועלה על טיולית שהובילה אותו יחד עם קבוצת נערים בני שמונה עשרה לבסיס הטירונות. גם שם הצטיין. הוא נצר למשפחת רופאים מהגרים יהודית אמידה שחיה בארצות הברית זה הדור השמיני. דניאל בן הזקונים להוריו, לא הפתיע איש כאשר סיפר על תוכניותיו לשארית חייו. כשהתקבל לעבודה בשיבא ביקש במבוכה מד"ר שחר, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, חדרון קטן בקרבת חדר הניתוח בכדי שיוכל להגיע במהרה עם אופניו בימים בהם שובץ ככונן. אנה רצה לעברו מיד כשנכנס למיון טראומה ולוח המתכת בידה, צוות המסוק מוסר שמדובר בהיתקלות, ארבעה חיילים וחיילת. דניאל חטף את הלוח מידה והציץ במידע שנמסר למוקד בית החולים "סקאל איס קראניאס וסנגואיס" [skull is cranius & sanguis], זה אומר כל כך מעט חשב לעצמו, נצטרך לחכות. כעבור ארבע דקות נחת המסוק במנחת בית החולים והצוות הרפואי רץ כמו אחוז טרוף עם האלונקות לכוון הדלתות הנעות. ארבעת הרופאים שהמתינו בכניסה לחדר כמו מונחי כוח עליון סובבו את הסוויץ' שבראשם למצב אוטומט. על חמש אלונקות היו שרועים ארבעה בחורים צעירים, בדוחק היה ניתן לזהות צלמם, הם היו מוכתמים בדם רב. שערה של מיכל נראה כאלו נשרף, לחייה הימנית הכחילה עד למאוד ושפתיה היו סדוקות. איש מבניהם לא היה בהכרה. חדר המיון נראה כמרקחה, אחיות ואסיסטנטיות רצו לכל עבר כמו בקן נמלים הנראה לזואולוג חובב ככאוס על אף הסדר המופתי בו מתנהלת העבודה. אחת האחיות נטלה מספריים גסים וגזרה במיומנות את המדים מעל גופם. בית החזה של ערן היה מנוקב, ספק מרסיסים או מקליעים שחדרו אף לאזור הסרעפת. ברגלו השמאלית של מיכאל היה שקע עמוק מעט מתחת לברך, אולי מחפץ כבד שצנח עליה והותיר חותמו למזכרת על בגופו של הבחור החסון. איתי ונתנאל ספגו יריות באזור הירך והאגן. נתנאל נורא גם בכתפו הימנית. תוך פחות מחמש דקות ארבעת החיילים והחיילת הובלו לחדר הניתוחים, רובם שכבו על שולחן המתכת הקר קרוב לעשר שעות. ד"ר גרינפלד ניתח את מיכל. במהדורת הבוקר בשעה 07:00 הודיע הערוץ השני על ההיתקלות בלבנון וחשף את סיפור ניסיון החטיפה של המבוקש הבכיר. בשעה 06:45 היו הוריו של רואי כבר בצומת שוקת, בדרך מביתם שבקיבוץ משאבי שדה אל בית חולים שיבא. רואי לא שכב על שולחן הניתוחים באותו ליל דמים. אף גורם ערבי לא נטל את האחריות. המשך יבוא...
כל הזכויות שמורות לרון אביטל © תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |