שנות התשעים , העלייה הגדולה מברית המועצות המתפרקת
, רוח חלוצית חדשה מנשבת מערבות אוקראינה , אלינ ו,
משב רוח מרענן , שגורם לקורת רוח ,
אני אישית , ספגתי באהבה שפה חדשה , אנשים חרוצים ,
שבאו לעבוד אצל הישראלי המוזר שמפטפט בשפתם , והוא
בכלל לא משם .
על איגור , ואלכסנדר הגדול , ועוד , כבר סיפרת י, כאן באתר ,
הגיע תורו של לוניה ( שם חיבה =ליאוניד) ,רוסי קטן ,
אבל ממזר גדול , משוטט עם תיק עור כמו שהיה
פעם שהלכנו לביה"ס (מזמן) ,
נכנס הברנש ומציג את מרכולת ו, כלי מדידה לחלקי מתכת ,
סכיני חריטה , מברזים מקדחים , ועוד , כל מה שהולך בתעשיה קלה ,
ויכול להכנס לו בתיק ,
כמובן שהתשלום במטבע עובר לסוחר , קר י - מזומן ,
וכך מבקר אצלי לוניה פעם בשבוע,
ומפליג בשבחי סחורתו , מפעם לפעם , עת אחד הרוסים , משקה אותו בוודקה , משתחררות חרצובות לשונו , ומגלה , אגב גמגום גילופין , שמקור הסחורה שאף פעם לא נגמרת מאחד מהמפעלים הרבים שהתחסלו באוקראינה ,
וגם מכונות תעשיה לרוב שם
לכל המרבה במחיר , והמחיר ? בקבוק וודקה וההובלה .
פה מתעורר אצלי יצר הרפתקנות ,
מגובה בבטחון עצמי חוצפתי של צבר , דובר רוסית ,
וחיש קל מתכנן את צעד י, מלוניה גיליתי את דימה ( דימה= שם חיבה דימטרי)
שגדש אותי בכתובות,
תמורת זאת ,
שאבקר אצל אימ ו באחד הכפרים שם , ואתן בידה
סכום למחייתה למשך שנה , קרי , 15$ (חמש עשרה).
הטיסה לקייב עברה חיש בנמנום של ארבע שעות וקצת ,
הנסיעה ברכבת דרומה
לכיוון אודיסה , הייתה חוויה של נופים כאיל ו ונלקחו מספריו
של שלום עליכם ביאליק , בשביס זינגר ועוד ,
הזמן כאילו עמד מלכת בתחילת המאה שעברה.
בצער, ירדתי מהרכבת הלום מראות ונופים ,
כחמישים ק"מ לפנ י אודיסה ושם בתחנה המתין לי ולרי ,
ידידו הטוב של דימה , אוקראיני כבן חמישים, לא סתם ,
אלא גם בעלים של מכונית לאדה
מרופטת , וטרנטה אמיתית ,
וזה ולרי , יהיה ידיד י הטוב ומורה הדרך בשבוע האוקראינה
שלי,
הדרך , כביש צר ומשובש , בואכה ניקולאייב עיר תעשיה גדולה ובה המפעלים
שבהתפרקות ,
מזג האויר האביב היה מקסים , עצרנו בפונדק דרכים , לסעודה,
וכפי הנראה היינו הלקוחות הכי טובים , ואולי היחידים ,
האישה לראשה מטפחת , ונראתה כמו אישתו של טוביה החולב ,
שאף הוא לפתע צץ מן השדה ושחט למעננו אווז
הארוחה התארכה מהצהרים , ועד הערב
,אז החלטנו ללון שם בבית הכפר,
הוצעה לי כאורח חשוב , כדי להתחמם ולהתענג ,
להתכבד באחת מבנות הבית , למשך הלילה
כמובן שסרבתי בנימוס , להפתעתם ,
סיפרו לי בפשטות , שכך נוהגים הרבה מבני ארצי
לבושים בשחור (חרדים) שבאים בהמוניהם לאומן (נ . נח. נחמן מאומן) .
חשבתי שלפי זה אפשר לנחש את להיטותם,,,
הנסיעה למחרת עברה בכפר סמוך ומוזר למדי ,
הבתים , בתי עץ פשוטים , במרחק מה זה מזה , ובפתחו של כל בית פירמידה נוצצת , מפליא , אך שהתקרבנו מתברר שהפירמידה
היתה בנויה משישה סירי אלומיניום מונחים זה על גבי זה מקטן למעלה וגדול בבסיס,
רחוב הכפר היה ארוך בן כמה קילומטרים ,ובכל בית בפתח פירמידה , לפעמים שניים ,
ולרי , אף הוא לא ידע , מה הפשר , עד שעצר ושאל , מסתבר,
,שרוב תושבי הכפר עבדו במפעל לייצור סירים סמוך שפשט את הרגל
,ואת השכר האחרון,
בנדיבותו שילם בסירים , ויש מי שקונה ? שאלתי בפליאה ,
לא , למה שיקנו ? ענה ולרי , הרי סירים יש לכולם , אבל שידעו שיש למכירה...
נסענו הלאה
,והתקרבנו לאיזור התעשיה , איזור ענק , גודלו לפי המפה , כמחצית ישראל ,
ולפתע באחד הדרכים צועדת קבוצת נשים ,
כחמישים במספר צועדת צעידה נחושה ,
כולן שרויות בפטפטת קולנית זו עם זו ,
האטנו , ולרי היטה אוזן , וחייך
טוב
,"תראה , יש פה שני סוגים , אלה המבוגרות (בעצם הוא אמר זקנות ),
הולכות למפעל של הבעל , היום זה היום בשבוע שמקבלים משכורת ,
והבבושקות עומדות בתוקף אצל הקומיסר שנותן כסף ,
והן לוקחות לפני שהבעל לוקח ומבזבז הכל על וודקה .
ומה עם הסוג השני ? שאלתי בסקרנות ,
אה , ענה ולרי ,הסוג השני ,
אלה מכונות , והולכות ל*חרסון למצוא בעל עשיר ,
אתה גם מחפש מכונה . לא ?
אול י ניקח בשבילך כבר עכשיו ,
ואז גם לא צריך לתת קומיסיון למָקְלֵר (מקלר=מתווך) , פָרָזִיט בְּלֶאדּ
(לא לתרגום מתוך נימוס) .
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
*חרסון = עיר הכלות שנמכרות לגברים מערבים ,וגם עיר תעשיה ,תעשיה של ממש .
** בעקבות התגובה של שרון נחום ,שטענת לקפיצה בשורות, ,ובכן זה כנראה בגלל הדרך המשובשת,והטרנטה של ולרי, ובעניין המכונה, ,אני בתומי אכן חשבתי לרכוש מכונה אמיתית, לעיבוד מתכת ,עשויה פלדה,ולא אחרת ,בשר ודם ממין נקבה.
חג שמח
מוטי אשכנזי
