היא הניפה כוס יין מלאה למחצה לעבר מקור האור הבוהק והמסתורי ובחנה בתדהמה את הנוזל הארגמני. עקבתי בדריכות אחר תנועותיה ומשלא הבחנתי בסימני מצוקה כלשהם עודדתי אותה ללגום מעט מהנוזל הריחני, אך אטואטה היססה. היא בחנה שוב את הנוזל המנצנץ ואחזה בידי, הרגשתי את הפחד זורם בתוך ורידיי, מצמרר את גבי.מעולם לא חשתי את אטואטה כה מבוהלת:לא כשפרצו לחדרינו לחטוף אותה, לא כשנאבקנו ברובוטים, אפילו לא כשמטאוריט איים למחוץ את תחנת המעבר.
פתאום היא הייתה חלשה, נזקקת, נושאת אלי את עיניי המשושים שלה בתחינה נואשת להכריע את הדילמה הקשה מנשוא. בחנתי את אור הנר בעשרות משושי הראיה שלה וחייכתי. ניסיתי להרגיעה, אך בעצם לא ידעתי אם החוויה המדהימה של לגימת היין לא תהיה נועזת מדי עבורה, הרי שנינו לא יכולנו לחשוב מראש על השלכות הכנסת מולקולות האלכוהול לגוף לא-אנושי, ומה עם ה"בוקה"?
על השולחן נחה , ליתר הבטחון, הקופסה הכסופה, ואפה של אטואטה חסמנו, מבעוד מועד, באטב. ובכל זאת...
יין אמיתי, משובח, בעל ארומה עשירה וטעם מרוכז של שמש ואדמה מהיקב של סבתי. דרך נהדרת להכיר לאטואטה את מחוזות ילדותי. והנה, היא מוכנה להקריב את עצמה כדי להיות חלק מעולמי.
אטואטה ניסתה לקרב את הכוס לשפתיה, אך ידה רעדה ופניה החליפו גוון לטורקיז. 'צבע יפה,' חשבתי לעצמי, 'אם כי קצת מפחיד!'פתאום התחלתי לדמיין אותה בכל מיני צבעים: כתום, חום-אדמדם, כסוף, ארגמן מלכותי, סגול עם נקודות ורודות, כמו השמלה של דודתי אסתר, או שחור עם פסים לבנים , כמו המדים של דודי שמחה (ראיתי אותם באלבום תמונות שמצאתי באחד הארגזים בעליית הגג של סבתי), והתחלתי לצחוק.
אטוטה הסבה הצידה את ראשה, הניחה הכוס על השולחן ומשכה ממני את ידה. לפי גון עורה שהתחלף לתכלת ידעתי שהיא נעלבה. אז סיפרתי לה על אלבום התמונות, על איך שניסיתי לסובב אותו לכל מיני כיוונים כדי להפיק את ההולוגרמות, עד שסבתי הסבירה לי שפעם התמונות היו שטוחות, דו-מימדיות. אטואטה חייכה ועשתה את עצמה מאמינה שפרץ הזכרונות הוא שהביא אותי להתקף צחוק פרוע שכזה. בכל אופן, עתה התפוגג מעט החשש ואני החלטתי לנצל את הרגע: טבלתי אצבעי בנוזל היקר והשחלתי טיפה בין שפתיה של אהובתי. היא נרתעה לאחור ונאלמה דום. רעד של עונג עילאי חלף בגופה , עיניה נסגרו, ואם לא הייתי תופס אותה הייתה נופלת על הרצפה. נשאתיה אל המיטה ומיהרתי להביא את הערכה. אבל לא היה צורך! היא שכבה נינוחה ורגועה, מלקקת בלשונה את שפתיה, חשתי את מחשבותיה מציפות אותי בעוצמה שלא הכרתי עד כה.
צורות סימטריות בצבעים עזים התכנסו לתוך מרכז אחד או יצאו ממנו, או שפתאום היו שניים - שלושה מרכזים והצורות נעו בין המרכזים מולידים צורות וצבעים נוספים. ואז הרגשתי ריחות, מרוכזים חגוונים מתערבלים לבשמים בשלל צירופים.
הם הציפו אותי , סיחררו אותי העיפו לשחקים והטיחו ארצה, הציתו תשוקות והזכירו נשכחות. וכל הזמן ריחפה במוחי תחושה של פספוס. זמן מה עבר והכל החשיך. אני חושב שנרדמתי, כי כשפקחתי את עיניי אטואטה כבר ישבה בתנוחת העבודה שלה .
"חיברתי סימפוניה חדשה!" אמרה לי קורנת מאושר. זה חומר אדיר, אני רוצה עוד!"
נתתי לה טיפה, אחר כמה שעות עוד אחת, אחר כך עוד, ומפעם לפעם דרשה בתקיפות רבה יותר.
עכשיו אני פוחד באמת, קודם כל מזה שהיא התמכרה (אני משוכנע שזו התמכרות - אני מכיר את הסימנים)!, ושנית - יש לי בקבוק אחד בלבד של יין אמיתי, יין שהופק מענבים. כשזה ייגמר, האם לחומר הסינטטי הזה שקוראים לו כאן יין תהיה השפעה זהה? איך אגמול אותה? כמה טיפות יש בליטר יין?
איזה יופי של צבעים, אילו צורות, אני מריח דשא טרי, אני מריח גשם, אני שומע רשרוש העלים , אני שומע מוסיקה חרישית בוקעת מהשיבולים , אני חש את גופי מרחף חסר משקל , אני מרגיש שאטואטה סוחפת אותי לתוך הזיותיה
דבר העורך - הקשר הטלפאטי בין אטואטה למספר מאפשר לגלי האלפא לזלוג ממוחה למוחו, על כן הוא חווה את ה"טריפ" שלה בעוצמה גדולה בהרבה: הזיותיה מעוררים במוחו הזיות נוספות. זהו מצב מסוכן מאוד שיכול להביא לקריסת מערכות מוחיות מעומס יתר!
כל הזכויות שמורות לגיטה אסנין
