מעשייה הקשורה לבחירות לרשויות

אני יועץ השקעות בבנק הפועלים, אני גם תושב ראשל"צ.

מאז דצמבר 2007 אני מוצב בסניף הבנק בעיר רחובות.

באחד הבקרים האופטימיים ושטופי שמש של אוקטובר 2008 נסעתי לעבודה .

זמן הנסיעה שלי ארך, כרגיל, כ-20 דקות, הגעתי קרוב ליעד והתכוונתי לחפש חנייה.

חיכה לי יום עבודה ארוך.

אציין כי לקראת הבחירות המוניציפאליות התקבלה גם ברחובות החלטה לקרצף אספלט בכבישים ולצפותם מחדש- כנראה על פי נוסחא כלשהי הקושרת בין נפח השיפוץ לבין מספר המצביעים בעבור ראשות המועצה.

כתוצאה מכך פניתי ימינה/דרומה, נאלצתי לנסוע כברת דרך מסוימת ובחלוף 3 כבישים מצטלבים פניתי שמאלה אל תוך רחוב הדר .

באותו בוקר עשיתי עם רחוב זה היכרות ראשונה.

הרחוב היה ניטראלי בהשוואה לחבריו הצפוניים שהמתינו לקרצוף וציפוי.

הכניסה לרחוב הייתה חפה מציוד כבד ולא שהו בו צוותי עובדים ומנהלים עם מכשירי קשר מצפצפים.

לא פגשתי גם במכשולים אחרים, כגון שילוט מאיר עיניים או אחר ולא זכרתי אזהרה או התוויה כלשהי מימים קודמים.

החניתי את סוזי שלי בבטחה לצד קצוות ערומים מאבני שפה שהוסרו, אולי סימן בודד לתכניות שיקום עתידיות.

שמחתי גם לגלות כי לאורך המדרכה לא היה כל צבע מרתיע- לא אדום לבן, כחול לבן, לבן לבד, אפור ולבד מהצורך להאריך את מסלול ההליכה לעבודה בירכתי על המציאה, רחוב הדר נתפס בעיניי כידידותי לחונה .

יצאתי מהרכב ושמתי פעמיי אל סניף הבנק.

חיכה לי יום עבודה מפוצל, יום שבבנקים מסתיים אי שם בסביבות שמונה בערב.

סביבת העבודה שלי הינה בהחלט סביבה ראויה ולמרות המצב הקשה בשווקים הפיננסיים בארץ ובעולם , מטופל אצלנו ציבור אינטליגנטי , נבון ובוגר כך שהחיכוכים מינימאליים, לא מעיקים ולא מתווספת אינטנסיביות מיותרת לסדר היום שלנו שהוא עמוס למדיי מלכתחילה.

בסך הכול עבר עלי יום עבודה סביר.

בשעה שמונה וחמש עשרה דקות לערך סיימתי את כל חובותיי המקצועיות ועזבתי את המקום.   

זכרתי במעומעם את מקום החנייה והתקדמתי אליו בצעדי ריצה שכן בני האמצעי ביקש ממני מבעוד מועד שאבוא לקחתו ממשחק כדורסל בו נכח עם חברתו-זמני היה קצר.

את רוחי טרדה בשלב זה רק העובדה שהטלפון הנייד השמיע צפצופים מטרידים בתגובה על התרוקנותה של הסוללה שלו מאחר ושכחתי להטעינו מבעוד מועד.

רצתי עד קצה הרחוב ואחרי הסיבוב הגעתי למדרכה משובשת וצרה ולא יכולתי להתקדם באותו הקצב.

התקרבתי למקום בהליכה מהירה ככל האפשר, פנסי רחוב בודדים שפכו אור קלוש ויחד עם חיישני הריח בתוככי אפי יצרו לי בפתאומיות סיטואציה ממש לא נעימה.

למרות חשכת הערב הבהיק הכביש לכל אורכו משלבש אדרת חדשה של אספלט מבהיק- נדפקתי, גם כאן קרצפו וציפו וללא אזהרה מוקדמת.

מצב רוחי היה עכשיו מזופת כמו הכביש ובמשוואה שנוצרה לא היה עליו מקום לסוזי, מכוניתי היקרה.

התקדמתי מספר צעדים, צופה מזווית עיניי ב-3 המכוניות שחנו על מרבד האספלט החדש , גם לחצתי על השלט ,אביזר הקשר שבין המכונית לביני , נאלצתי לשלול מיידית את אופציית הצפצוף וגם מבט בוחן יותר העלה כי המכונית שחנתה שם הייתה רכב זר, שזה מקרוב הגיע ולא  סוזי.

עברתי לתכנית ב'- חייגתי בהולות למוקד העירוני 106.

מקץ מספר הפניות וקטעי מוסיקה מרנינים זכיתי לקבל על הקו מוקדנית בשר ודם בשם לריסה כמדומני- הגברת נשמעה לי די מתעניינת.

במענה השמעתי לה שני משפטים קצרים שכללו הרצאת מבוא בבריאת העולם וסיפור חייו של ממציא המכונית.

בתגובה היא הפנתה אותי לקונית בזו הלשון- "באלנו לבנה מספר .... נגררה לחניון קולנוע חן, תיאלץ, אדוני, גם לשאת באגרת שחרור... רק רגע... החניון נסגר ב-8 בערב... וגם מחלקת התנועה של העירייה,  אני מקווה שבכל זאת ישחררו אותה" .

למרות השעה המאוחרת נמלאתי אופטימיות , אני מכיר את חניון קולנוע חן, שם אני מחנה בדרך כלל, החניון פתוח, אין בו שערים, לא ניתן לנעול אותו, אין בו נציגות של העירייה, מה היא בכלל מקשקשת? האמת היא שהמוקדנית עצמה הביעה תמיהה באותו הנוסח תוך כדי העברת המידע.

הכושר הגופני שלי טוב למדיי, בעוונותיי אני מבלה די הרבה במכון כושר ולפיכך לא הייתה לי בעיה לגמוא ,בספק ריצה, ספק הליכה מהירה, מרחק  של מספר מאות מטרים בין רחוב הדר לחניון קולנוע חן.

בהגיעי לחניון, שאינו ענק, התחלתי לוחץ ומרפה בעקביות על לחצן שלט הרכב בתקווה לשמוע את הצפצוף הגואל.

עוגמת נפשי התגברה משנכשל התהליך וסריקה מלאה של כלי הרכב בחניון העלתה חרס.

בצר לי שלחתי שוב את אצבעותיי הלחות מזיעה אל מכשיר הטלפון הנייד.

הלחץ שלי היה גבוה למדיי כי ,כזכור, המכשיר לא היה במיטבו עקב היחלשות הסוללה וגם בני היקר וחברתו ציפו לבואי בכיליון עיניים.

בכל זאת הקשתי שוב 106, הפעם ,לשמחתי, המענה היה מיידי.

הנוסח האדיב של "מוקד 106 כיצד אוכל לעזור ?" קירר לי את הפיוזים וברוך דקלמתי את השורה "שלום, לפני מספר דקות שוחחתי איתכם לגבי באלנו לבנה...."

שוסעתי בעדינות על ידי המענה המפתיע, "אדוני אנחנו אכן מוקד 106 , אבל של נס ציונה - איזה מוקד רצית?"

לא התעכבנו יותר מידי על ההיבטים הגיאוגרפיים של מיקומי הדרומי מידיי בליבה של רחובות, המוקדנית האדיבה של נס ציונה מסרה לי מספר רגיל בן 7 ספרות בנוסף לקידומת 08 ובחייגי את המספר אכן קיבלתי לבסוף את 106 רחובות.

המוקדנית החדשה נתנה לי הפנייה חדשה, הפעם ל"מגרש החנייה בשדרות חן 15 ".

גם כאן התלוותה לדבריה פליאה קלה וטענה כי כלל אינה מכירה ברחובות מגרשי חנייה עם שערים לרכב שנגרר ושעות פתיחה וסגירה .

כתושב של עיר זרה ביקשתי רק להתעניין עוד כיצד מגיעים ליעד החדש מאחר והבליחה בי הכרה מעורפלת בנוגע לתשובה.

גם כאן המשיך מרפי (מהחוק) לחגוג, מחד אישרה לי המוקדנית כי היא מתגוררת ברחובות אך באותה נשימה הצטערה לבשר כי היא תושבת חדשה ולפיכך אינה בקיאה במאת האחוזים בנתוניהם של רחובות העיר רחובות.

יחד עם זאת היא הציעה כי בשלב זה ננתק את השיחה וברגע שיהיו בידיה נתונים עדכניים היא תדאג ליצור עימי קשר.

השבעתי אותה כי תזדרז לאור חולשתה של הסוללה ולאור מידת החיפזון הכללי בו הייתי שרוי .

במקביל לשיחה ולאחריה התנהלתי פיזית אל עבר הכיוון הכללי אותו שיערתי כנכון.

תוך דקתיים לערך הגעתי להצטלבות שבין מורד רחוב גלוסקין בו פסעתי לבין השדרה בקצה ואז נתחוור לי, לשמחתי, כי אכן הגעתי לשדרות חן .

זקפתי מבט כלפי השלט הקטן שעל קיר הבניין שממול וגיליתי כי אני ממוקם מול מספר 59, הווה אומר 22 בתים דרומה, לא מעט, אך מעודד למדיי.    

התחלתי צועד נמרצות לכיוון כאשר בראשי מקננים מספר תרחישים שכללו מגרשי חנייה נעולים ושלשלאות, מחלקות עירייה, טלפונים, אגרות גרירה, מוניות ספיישל לתכנית ג', מסר טלפוני לבני, אולי גם לאשתי ועוד.

המכשיר הנייד כבר כשל לחלוטין מהשמיע צלצול כלשהו בגין חולשת הסוללה, אבל מספר מטרים מאוחר יותר ראיתי את שמה של אשתי יחד עם שפופרת מנדנדת על הצג ועניתי.

עדכנתי אותה במה שקרה והתחננתי כי תארח לי לחברה טלפונית עד הגיעי לרכב, בתקווה שהפעם הוא אכן נמצא היכן שנאמר לי.

דברנו מעט עד שמקץ דקות ספורות אכן הגעתי סופסוף ליעד.

ברצוני לציין כי גם בסביבה הזו לא היה מגרש חנייה וגם לכל "שאר הירקות" שהובטחו לי חגיגית לא היה זכר, סוזי חנתה לבטח במקום חנייה רגיל לצד מדרכה שממול לבית דירות.

לחצתי לה על השלט , היא ענתה לי בצפצוף ידידותי המבשר כי מבחינתה הכל בסדר, תהיתי בליבי האם יתכן כי הייתה ערה לכל הדרמה שהתחוללה, קיוויתי שלא .

כעת, כל שנותר לי לעשות, בטרם "נעוף" לנו לדרכנו, היה לוודא שחס וחלילה לא נעלו לי בטעות איזה גלגל וכן לסקור את אזור המגבים למקרה שמונח שם טופס קנס גרירה או צרה אחרת.

האמת היא שכבר בתחילת יומני זה ציינתי את עובדת היותי מסופק לגבי אפשרות שכזו שכן בחירות שממשמשות אינן מספקות בדרך כלל מוטיבציות שליליות כאלה לראשי ערים שהינם חפצי חיים פוליטיים.

פתחתי לרווחה את דלת הנהג של סוזי ונכנסתי לרכב כדי להתניע ולנסוע.

כל זאת, לא לפני שהייתי מוכן להישבע כי פנסיה הקדמיים המאירים באור נגוהות הזילו דמעה אחת או שתיים-של גיל, כמובן.