שלל פריחות

[לתושבי הדרום ועוטף עזה, באהבה.]

האביב הקדים לרקד

בבתרונות בארי.

נפרש עד עין הבשור,נאוו רגלי המבשר

טרם זמנו.

מרבד אדום נפרש מול עין- אודמת

מצער, מלילות ללא שנת רוגע.

אדמה שכולה זועקת

לנאחזים בשעליהם:

לא עוד "צבע אדום"!

נערה הייתי,אומרת היא,

וגם זקנתי,

וכעת עם בלותי מגיעה לי עדנה,

יבליח מקרבי רק להט- אודם כלניות,

יצמיח קולות המוזות שנדמו

ברעום התותחים.

ישיב הבנים ששבו לגבולם להתערסל

בחיק פרחי-השני.

ומייחלת עוד אמא אדמה:

שאדמה מדממת , יהא רק בטויי של ימות עבר.

כמהה שכל גבעותיה תתמוגגנה

ושיח- כלניות חרישי של שלווה ושלום עד

יפריח קשת מופזת

יבקיע שלל פריחות מנחמות

בצבע ארגמן מוזהב.