שירים

נשמה שנתת בי

העולם חובק את ישותי.
נדמה הדבר, כי הוא מקפיא תנועותיה.

אל מולי ניצבת גדר,

 גדר המונעת כל צעד אנושי נוסף.

עיניי נשאבות בשטף זרימת האוויר הצלול.

הרוח, בשריקתה העזה,  מכה בפניי ומדלגת במעוף חינני ובקלות בלתי מושגת,

אל מעבר לגדר.

 אני בגופי, עודני נחסמת. 

אך רוח זו שבאפי,

 בכוחה למוטט הגדר ולהצילני.

 

תגובות