בין הרים

שריקתו הפתאומית

מה גם שמחבואך הדל,

בין הרים ובין סלעים,

לא אפשר לך אחיזה מציאותית.

משרטטת מתאר אנושי כה רך

לא נחזתה פליטה שכזו

עשורים

כך שמעורפלת חוש, כבחלום,

נותרת במסתורך הרעוע,

שבוית הרהורים.

נטול כבודה בשלג שלך

עמלה נואשות קדחתנות צפירתו

לרפא את קיפאון הווייתך,

אך מדורי ליבך

הביעו התנגדות,

ההתנגשות

לא הייתה בנמנע.

בדי דמיון ,חסרי תוחלת,

בדרכו לאי שם

ואת נותרת קפואה בשלג.