לבחון כל צעד בכובד ראש

שעות על גבי שעות,

מילים אל החלל נורות.

עיניים נפקחות עם שחר אל עבר היום הבא.

עיניים בשמן הברק משוחות,

אמירות מכבידות ומקלות משאות.

"לא את כל שחושבים יש לכתוב..

ולא  את כל שכותבים יש להדפיס ולחשוף."

החילוק עבורי מבלבל.

והמסר אל הלב אט מחלחל.

הייתכן שגאווה מולידה ישירות?

והאין זה נחשב לחוסר זהירות?

אין זה חיובי, כאשר האדם באחרים כל הזמן תלוי.

ואני חושבת שהבנתי,