צלקת

למה שמעולם לא היה לך

ולהשתגע מכל מה שתכננת

ולא התבצע.

כבר חווית לב דומע

על כל מה שהותרת

באמצע הדרך

ולא מכבר שלחת מסרים,

חוצי גבולות בערך,

שבלבלו בין השקפותיך מהעבר,

לבין היבטים עכשוויים.

מהר מאוד הבנת

כי מוטב לך לשזוף עיניך

במימדי זמנך החדשים,

מימדים של תום הקיץ,

עם הרבה קוצים ודרדר,

מימדים טיפוסיים

של עונת מעבר.

כמיהתך למה שכן היה לך

אף היא אינה טעות,

היא מזכרת לזוגיות

ושלוות נפש מופלאה

שאת מסרבת להשליך

אל בעירת הנצח

גם אם מסעך בזמן

פער בישותך פצע

שממנו נותרה לך צלקת,

בעונה הזו של השלכת.

את מתירה לעצמך להתגעגע

לטוב שרצית, לחום,

אך במקום להשתגע

את מתאמצת,

לבצע בעצמך,

ולמצות עד תום

את צו ליבך.