רחוב אבן גבירול , מוכרת המשקפיים

בשנים רחוקות מכאן היא תנוע לאיטה,

במחוז אחר,

עובדיה ישרתו קהל אחר

ועדיין יבטיחו הנחה,

בגובה שנות המדינה,

"מִישֶהוּ מֵהַחֲבֵרִים שֶלְּךָ" היא אומרת

"הוא בכלל מחברה מתחרה והוא מוציא

דיבתנו רעה, יכולתי למקד בעיניו להבה מעוורת,

גם אם ברחוב אולי הייתי מתאהבת בו

אבל מדוכן הפלאפל כאן

עולה אד של שמן שרוף

ובלילה בדידות".

בשעת ערב מאוחרת,

כשהיא נועלת את הדלת השקופה,

היא יודעת שהכול אצלה גלוי,

למעט המסתור הווירטואלי

שמספקים לה, במשורה,

משקפי השמש שלה.