עבד לשגרה

עבד לשגרה הגוף פוסע באותו משעול.

בהעדר שינוי מתקבעת תוצאה,

והוא מגיע לאותו מקום ממש.

אסיר להרגליו חושש אדם,

אינו מעז ואין הוא מנסה.

בהתגבר הפחד משתתקת יצירה בו,

והוא  נמוג בין חיוורון האנשים.

מחוג הזמן אינו עוצר,

במנורת החיים השמן מתנדף.

ימים הופכים שבוע, חודש לשנה.

נפש צעירה כרוכה לגוף באזיקי זקנה.

איש - קיצו אינו יודע לחשב,

אך את שנותיו מונה בקפדנות.

נרו מטפטף על עוגת החיים,

בסיסו טובע בה גומה ועוד גומה.

ציפור רכה אל קרקע מתרסקת,

קירות זכוכית נדמו לה כרקיעים,

ואתה גזור כנף אינך ממריא לשום מקום.

גופך המסורבל אינו יכול כבר לשנות דבר.

© כל הזכויות שמורות למשה טרופה