כצפרת הכחל

כאשר  אשה יושבת לבד בביתה

ומכחכחת בגרונה,משתהה,

צובעת עיניה בכוחל,

מפדרת פניה בפוך ויוצאת העירה,

אין זה אומר שהיא טווסית קטנה או ציפרת הכחל.

יתכן ,והיא יגעה מעמל יומה,

כאותה צוצלת שעבדה קשה בבניית קינה

ועפה לתור מיני מזונות בשדותיה.

אולי, היא מרבה להתכנס עם עצמה

ושלהבת האש  היוקדת בה

אינה דווקא בקולות ואש לפידים.

וכדי לחייך מבטה אל העם

משדרת היא כאותו זמיר אפור,

שהכל כשורה  בעולמה

ממש כמתרחש בקן הציפורים בין עופאי התאנה,

ועוד מעט קט גם היא  תחנוט פגיה

תבשיל כפירות ההדר המתפקעים בעסיסם,

ויום יבוא

ואביב יפרח