המהגר

המהגר

אצה הרכבת

גלגליה מדהירים תמונות וארועים על,פסים

ובראשה נהג הקטר

טומן ראשו בחול

שרעפיו נודדים הרחק מהנוסעים.

שקוע בטיפה המרה

הזיותיו נושאות  אותו מעבר לאופק

למחוזות השלג והכפור,

לעצי הלבנה בניכר

שהותיר מאחור,

לימי סער ותם

 השונים מלילות כאב צורב וחום.

שקוע בדוניה אהבת נעוריו

הערפל הלילי ממסך עיניו,

הדמעה הנגרת מקוששת עצי חלומותיו

דוק עצבות צובע באפרוריות גורלו וחייו.

מבעירה בו אש,מלהיטה ערגותיו.

הקטר שורק

הפסים קודחים כמחרטה שחרטו בה חריצי הלב

ומנוכר שם וריק,

אך אויה, איה העלמה  שאהב?

מיותם נותר הוא מזכרונותיו

והותיר הנוסעים הרחק מאחוריו.

16.1.09