מכתב לדינה

השבוע נורית הידיקר  טילפנה
ושאלה שאלת עץ צאלון אצל הילד במושב
אמרתי לנורית
תעמדי ליד העץ ונדבר
תארי לי מה את רואה ודרך הטלפון נתחיל לטפל
ואתמול יום שישי בערב הידיקר מטלפנת
ידעתי הידיקר היא יקית
יום שיש בערב נדבר על צאלון
עודד
ניסי מת נורית אמרה לי
חזרתי 51 שנה לאחור
לחדרים המשותפים
של ילדים בני 14
עלינו אברהם שפירא אמר 
אתם נוער אתם  אתם חרא
ועכשיו אנחנו שואלים מה יהיה עם הנוער
למדנו שם
שיחקנו ורבנו
היו חברויות
ומלחמות עולם
היו יקים  מכפר סירקין
ופולנים
רבנו כולם עם כולם
צעקנו
והיינו חברים
ולמדנו לחיות יחד ילדים בני 14
עובדה נשארנו חברים
ונפגשים
ולפגישה האחרונה אצל דורון
הבטתי על החברה
בחנתי בעיני דיאגנוסט של עצים
וכולם נראו שיעברו עוד שנה עד המפגש הבא
רק אמרתי לדני
שמע  נצמצם בין הפגישות
מי יודע
אנחנו לא הדור של ההורים שלכם שחיים עד 100
אצלינו זמן שאול
ניסי נראה בסדר גמור
לא נראה לי שמחר נלווה את ניסי
למנוחה האחרונה
אולי דווקא ניסי ידע משהו ולא אמר
מי יודע איך מרגיש איש לפני שהוא מת
ניסי הראשון מהכיתה
כיתה שכזאת
בפגישה האחרונה
צחקנו אכלנו
טוב העינים היו גדולות יותר מהכלי שקולט את האוכל
קיבה קטנה  עינים גדולות
נשאר אוכל
אז היינו צעירים
והבטנו על ההורים הזקנים
הם היו בני 50
ועכשיו חברי בני 65
כן אני יודע בנות כמה אתן דבורה ניצה ודינה
כולנו בני 65
ואתמול רק אתמול דינה יקרה שלנו
טיפלת באמא שלך
ומחר כמה שזה מהר
וכמה שזה משונה
מחר
ילדיך הגדולים דינה
יתחילו לטפל בך
מפחיד אותי  המהירות הזו
דחילק
יכולת להמתין עם ניסי
אמנם אנחנו עכשיו הראשונים בחזית
יכולת להמתין ולתת לשמוח בחזית הזו
ופתאם
טרח
הראשון בחזית נפל
דינה פתאם לבד
ובפגישה הקרובה
ילד אחד פחות
רק בקשה אחת קטנה
המתינו
אנחנו כיתה קטנה קטנה
וכל אחד חשוב בכיתה הזו
אלוהים
תקטין קצב קבלת ילדים
תרווח
אנחנו רוצים להיפגש בשמחות
עודד