שירים

ישבתי כמגדלית
והזמן לא עובר
מחכֶּה אני
לזה שיבוא לבקר

והשׂיער הארוך
את החדר ממלא
והלב ריק
מתמיד

כה גבוה מגדלי
עד עננים מכסים
תוגתי

עוד אשב על
אדן החלון
ואביט למרחק
לגבר חסון

בוא, טפס על
שׂערי
בוא ומלא את
חדרי

אמנם אין הוא
מגיע
ואין כל נפש באופק
אליו אביט
עד אשר
ליבי אותי
ימית

תגובות