הברבור

היא יושבת שם לבד. אני מביט בה מרחוק. חולצה מסריג דק שחור. פס פרחוני עדין מלטף את כתפיה הענוגות, גולש במורד זרועותיה כמעיין נובע. צווארה העדין מזדקר בגאון מתוך החולצה. כמו אותה רקדנית בלט שראיתי באגם הברבורים, הנסיכה המכושפת. פעם היו בובות כאלה מחרסינה, עם גב מעוצב להפליא וצוואר ארוך וצחור.

בחוץ מכונית נכנסה לחניה. אורות אדומים הבליחו לרגע וכבו.

לא לגעת! אפילו בהרהור. החלום יתנפץ כהרף עין, כבועת סבון זוהרת ושברירית, כמו כוכב שביט. אני נזכר ברסיסי המים ניתזים בעיני כשהבועה מתנפצת מולי.

בזהירות מניע את ראשי לעברה, בעדינות. ניחוח בושם משכר טורף את חושי. האוויר נעשה סמיך ומעורפל. אני מוריד את משקפי באצבעות רועדות. מנקה אותם בקצה החולצה. כתם שומן בוהק נמרח על העדשה.

אלוהים, כמה שהיא יפה!

"אני חייב לדבר אתך...", אני שומע את עצמי מדבר בקול מוזר, "מזמן רציתי לספר לך אבל התביישתי. לא יכול יותר להחזיק בבטן, אני משתגע. לא אכפת לי מה יגידו. לא אכפת לי מה תחשבי עלי. אפילו אם לא תרצי לראות אותי יותר, אף פעם!"

הקול נעשה לחוץ, התחיל לאבד את הביטחון שאף פעם לא היה לו. מסתכל סביבו בייאוש. הרגשתי שהוא מתחיל לוותר.

"אבל אני אוהב אותה" אני כמעט צועק בגרון חנוק.

הוא משנה את הטון. "קדימה", הוא אומר בציניות, "נראה אותך אומר לה את זה בעיניים!"

מחשיך בחוץ, העיוור בכניסה מנגן את שירת הברבור. הרחק במערב השמש מסתתרת מאחורי הגבעות, צובעת ענן בכתום. פנסי הרחוב נדלקים בעצלות. האויר מתקרר במהירות. ככה זה במדבר, ביום חם בלילה קר.

הבטן קשה כמו אבן, כפות הידים קפואות. אני מרפה קצת ומיישר את הגב, מרגיש איך האוויר הצונן נכנס לריאות.

מה בכלל אני שח? היא נשואה ואימא לילדים! אין אני יכול לדבר אליה בצורה כזו?

הרי אשתי נשואה ואימא לילדים וגם לה איני מסוגל לאמור "אני אוהב אותך"!

השתתקתי, פתאום עולה בי מין תחושה כזו שאני כאילו מיותר...

אבל הוא ממשיך להציק לי:

"עדיף שתשכח מזה. אתה זקן מכוער. איך בכלל אתה מעיז לדבר איתה? נניח, נניח לרגע, בחלום כאילו, שהיא תסכים, תבוא ותגיד לך היי ג'וני, בא לך לצאת?   מה תעשה?"

חלחלה אחזה בי. לא מצליח לחשוב, שום כלום, בלנקו.

מישהו לידי צועק: "היי תתעורר, מספיק לחלום!". אני מוצא את עצמי עומד מול חנות הבגדים בקניון, בוהה בצעירה, עומדת שם, מודדת חגורה. פתאום היא חשה במבטי והביטה לעברי. מבטינו הצטלבו לרגע. המשכתי לצעוד לעבר המדרגות.