כפיר הגיע לבית הוריו שברחוב סוקולוב בפתח תקווה. הוא בירך לשלום את אמו אסתריקה. דניאל אביו ישב בכורסה, צופה בתכנית הערב. ספר קריאה נח על השולחן. תמונת נוף ירושלים עמדה מעל הכורסה. הוא בירך את בנו לשלום והורה לו על מכתבים מספר שהגיעו והיו ממוענים אליו. כפיר נישק את אמו, לקח את המעטפות והחל לעיין בהם.
"אריק התקשר." מסרה אימו והוסיפה "אני מאוד שמחה שחיזקתם את הקשר. בדרך כלל אתם נפגשים רק בשמחות..."
"נו, כשהייתם ילדים נפגשם לעיתים תכופות יותר בבית של סבתא מתילדה וסבא סלומון." התערב אביו והוסיף כי יש לתקן את המצב, הרי משפחת דה לאון ומשפחת אסקיו עדיין גרים באזור פתח תקווה, מי בכפר אברהם ומי במרכז העיר.
"גם בחוף הים של יפו היינו נפגשים, אתם לא זוכרים את המפגשים בחופש הגדול עם אבטיח קר ועם גבינה בולגרית מול השקיעה?"
"אח אח... כל השבט מירושלים היה מגיע. זה היה תענוג! מושיקו, אבא של אריק אהב להתווכח על כל דבר שבעולם, כאילו הוא יודע הכל, סבתא מתילדה הייתה מפסיקה אותו ואומרת "בסטה, בסטה" אמר דניאל "והייתה משפחת קלדרון שבאה מאשדוד עם מושיקו אחר, גבוה יותר. נו...הבן שלהם, משה וחצי..."
"הכדורסלן..." ציין כפיר.
"זה מושיקו הבן של לונה קלדרון, לשעבר לונה מזרחי..." השיב דניאל
"מה את מבלבלת את הקאבסה, מה את מבלבלת את הראש, זה מושיקו של המונסטרילי הזה קלדרון שיש לו מאפיה בשוק מחנה יהודה..."
"את מבלבלת. זה מושיקו הבן של אברמיקו מנמל אשדוד..."
"אברמיקו הזה ירד לאמריקה, מה אתה מבלבל..." לא נותרה אסתריקה חייבת.
"אם הוא ירד לאמריקה מה תגידי על הבן של מימראן מוכר החלב מירושלים שירד לאוסטרליה?" ציחקק דניאל.
"אתה מתכוון למנשה?"
"מנשה אלישר, כן זה הוא..."
"כרגע אמרת שמדובר בבן של בוליסה מימראן של החלב ואיך פתאום התחלף לו השם מימראן לאלישר? אתה פשוט מערבב כאן חלב עם בשר" הרימה אסתריקה את קולה.
"אז נסכם שהיו שניים, מושיקו הכדורסלן ומושיקו הווכחן." צחק כפיר שחש כי הרוחות מתלהטות, אחז בשלט והחליף תחנות בטלוויזיה.
"הוא לא השתנה, עדיין אוהב להתווכח על כל דבר שבעולם, לא כולם אוהבים את זה." השיב דניאל, "יש לו דעה על כל דבר... עם ימנים הוא יהיה שמאלני, עם שמאלנים הוא יהיה ימני. הכול לשם תרבות הוויכוח והכסאח."
"דעה על כל דבר היא דווקא דבר טוב..." אמר כפיר.
"כן... אבל הצרה היא שהוא מתווכח גם על דברים שהוא לא יודע... אנחנו דה לאון, אין לנו את האופי הזה...אנחנו נעימים... אסקיו הם סיפור אחר." הרים את קולו ואחר כך צחק.
"היי, אל תעליב את הצד שלי..." מחתה אסתריקה.
"סיפרת פעם על דה לאון מניו יורק" החליף כפיר נושא, "יש בני דודים "דה לאון" שהיגרו לשם
"יש גם ליאון בספארי..." התחכמה והניחה את השלט על השולחן.
"ליאון בספארי יאריכו ימים. "דה לאון" מניו יורק רובם כבר בר מינן, קה טריסטסה," השיב אביו וסיפר, "פעם אחת, עוד לפני שנולדת, ביקרתי את בן הדוד בניו יורק. נסעתי במונית מנמל התעופה ללב העיר והנהג הביט בי בצורה מוזרה. נראה היה שהוא מפחד ממני. הוא שאל אותי לשמי, אמרתי "דני דה לאון" שמעתי אותו מדבר אל עצמו "דה לאון, דה לאון...ואו."
לקח אותי לאן שהייתי צריך, הוריד אותי וכששאלתי כמה מגיע לו. לקח רק חמישה דולרים והחזיר לי את החמישה הנותרים..."
"למה?" תמה כפיר
"אחר כך הסתבר לי שיש לי ולאחד מאנשי המאפיה המקומית בניטו דה לאון, דימיון מדהים... וכנראה חשב שאני זה הוא..."
"טוב שהמשטרה לא עצרה אותך."
"תאמין לי כפיר, המשטרה שם לא התעסקה איתם." התערבה אסתריקה וחייכה חיוך דק.
דניאל כיבה את הטלוויזיה, שלף ממדף הספרים את הספר הכבד של "תיקון קוראים" והחל לקרוא את פרשת השבוע. קולו המסתלסל נישא בחלל החדר. הוא ניחן בדיקציה מושלמת. עוד כמה ימים עליו לקרוא את הפרשה בבית הכנסת.
