מעשה בעיתון לאישה

ויהי היום ובספריה אשר בעיר הגדולה, בצד הספרים והעיתונים היה מגיע גם עיתון לאישה הידוע בשערים (תרתי משמע)  ורבים היו משחרים לפתחו: אנשים ונשים וטף ובני תשחורת  ולא היו באים על סיפוקם כיוון שהיו צריכים להמתין לעותק האחד עד שהשני יגמור לקרוא  כיוון שהיה רק עותק אחד בנמצא והללו שיחרו לפתח האולם והיו מצפים בכיליון עין עד שיופיע העיתון. ובעיה אחרת צצה באותה ספריה כיוון שהייתה בנויה תחת מפלס הרחוב ומעליה (על התקרה) הייתה חניה לפרייבטים וכך שהטיח נשר מן התקרה כל אימת שחנתה שם משאית או גי' אם סי או מרצדס כסופה והופיעו כתמים מכוערים ומחורעים בצבעי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר  שקיבלו צורה של כדור הארץ לעת היפרדות היבשות בשנת יר"ח לפני ספירת הישמעאלים ועוד לפני ספירת המלאי של גיברת יום טוב זאת שהייתה מוכרת חלב בשוק מחנה יהודה לפני מאה שנה. ובכל אופן מכתמים אלה היה נפרד ונושר טיח על מדפי הספרים ומכסה את הרצפה כעין המן שהיה נושר על בני ישראל בצאתם מארץ מצרים, ברם, בניגוד למן לא היה זה דבר משביע אלא דבר מזוויע מכיוון שכך ניזוקו ספרים רבים והפכו לאבן שאין לה הופכין ואילו בחורף חדרו טיפות גשם למפלס והציפו את רצפת הספריה והיה צריך לנקז את המים. והספרנית יוליאנה התלוננה באוזני ההנהלה על הטיח הרב הנושר ועל כך שלמעלה- גג הספריה משמש כחניון למכוניות ודבר שיכול להיות מסוכן מחמת הכובד. ומן ההנהלה השיבוה כי הנושא בטיפול. כך היה וכך נשר ובינתיים נשרו להם הרבה טיפות בנהר הירדן בדרכו אל ים המוות הירקרק.

והנה הייתה בריה משונה, מן פוסטמה אחת מעוברות הבטל, הנשים היחידות המבקרות באולם. אחת שהייתה בעצם הוכחה שמלפפון חמוץ יכול ללכת על שתי רגליים ושמה איזמרלדה, העלמה הזו  הייתה חובשת תדיר כובע טמבל כחול, שריד לימי החלוציות שלה בחוות סג'רה וכן חבשה לה משקפי מיקרוסקופ וניחנה בקול בס עבה וכל אימת שראתה את הספרנית לא הייתה אומרת "שלום" זולת "יש עיתון לאישה!!!" עד שבאופן קבוע הספרנית הייתה קופצת ממקומה כנשוכת עקרב, סליחה, כנשוכת אישה ואומרת "זה צריך להגיע ביום שני". זה היה ריטואל קבוע ליוליאנה הספרנית ולאיזמרלדה הקשישה שאיוותה את עיתון לאישה.

והיה אף בן תשחורת בחור ישיבה עול ימים שהיה נהנה לקרוא בדפי עיתון זה עד שאותה איזמרלדה אמרה לו בלאט: "אתה איש ואתה קורא עיתון לאישה? אתה יודע שיש שם דברים לא נעימים?"

ואותה ספרנית בשם יוליאנה הייתה מניחה העיתונים הללו בדחילו וברחימו תחת כיסא הכבוד, יען מתחת לשולחן ההשאלה בסדר כרונולוגי לבל תיקחהו איזמרלדה שלא בפיקוח שכן לאחרונה נעלמו עיתוני לאישה רבים.

ויהי הערב והנה נפער חור קטן ונראו פני השמיים מבעד לתקרה של הספריה זאת מכיוון שהטיח שהחזיק את התקרה נשר וחשף תחתיו את רצפת החניון. ויוליאנה לא שתה ליבה לכך והמשיכה בשלה לסדר את הספרים ובערב ארזה מטלטליה ויצאה מן האולם של הספריה . אבל איזמרלדה שמה ליבה לכך וציפתה לשעת כושר...

והנה בסופו של דבר נכנע המדף נפלה המונית אל הרצפה בקול רעש מחריד ומעלה אבק כשהיא מרסקת אלפי ספרי חסמב"ה וטרזן וטולי תעלולי ובכל זאת לא ניזוקה המונית אלא עמדה שלמה באמצע האולם כמן מוצג מוזיאוני ומה עוד אלא שהמונה המשיך לפעול כאילו דבר לא קרה. ואיזמרלדה יצאה מן המונית ועם הסלים, חבשה את כובע הטמבל שלה, ניגשה למדף שמתחת לשולחן ולקחה את כל עיתוני לאישה שמצאה.

אבל כשעמדה לצאת הרגישה כמו השועל בכרם הענבים והפתח שנפער למעלה היה גבוה מידי והמונית נמוכה מידי והיה חסר קצת סנטימטרים ובנוסף שמה לב שהמונה עומד עכשיו על מאתיים שקלים ולא ידעה הכיצד לשלם אותם. לכן עשתה מעשה חכם ולקחה ערימות של ספרים שמצאה ושמה אותם מונחים על גג המונית כשהיא מנסה לטפס עליהם... אבל אז נפתחה הדלת הראשית ויוליאנה הספרנית הופיעה וראתה את איזמרלדה מנסה לטפס על המונית ועל הספרים עם הסלים שלה וצעקה:

"היי היי יא גנבת! מה קרה? פתחת כאן חניון? איך הכנסת לכאן מונית? יא רבננה של קליפת בננה!"

ולמשמע קולה הסתובבה איזמרלדה, אלא שלרוע מזלה איבדה את שיווי המשקל ונפלה על גג המונית כשכל עיתוני לאישה מתפזרים סביבה כעלי שלכת ובנס לא נשברו עצמותיה כמו שאומר הפסוק "אחת מהנה לא נשברה".

ומהבהלה והבעסה העמוקה הלבינו כל שערותיה וכובע הטמבל נפל. ואז ניגשה יוליאנה ואמרה בקול זעם:

"עכשיו את קשישה, לא אישה... לכי תעשי צביעת שיער יא איזמרלדה!"

"אה, אני יודעת איפה יש פרסומת לחנות כזו!" מילמלה איזמרלדה

"איפה?" שאלה יוליאנה

היא הביטה בעיתונים המפוזרים וציווחה:" את יכולה להביא לי עיתון לאישה?"