|
יחיא פתחי שב זה מכבר מבית הכנסת. על הלוחות מודעות ניתלו מודעות הבחירות של כל המפלגות. לשווא חיפש את שמה של מפלגה מסויימת. למחרת היה אמור להיות יום הבוחר.
הוא נאנח, נכנס הבייתה והטיל חופן עלי גת אל פיו.
בנו עזרי ישב שם, מביט בטלוויזיה שהייתה דלוקה באמצע התשדירי בחירות.
"הו יא עזרי, מה אתה יושב כמו היפופוטם מתפטם בשטויות ורואה שטויות..."
"אני רואה תשדירים, אני קול צף..."
"אתה קול צף? אתה קול השם על המים!!!!" ציטט יחיא שנקרא גם הקונקורדנציה.
"אני חושב שאני יצביע ש"ס" קרא עזרי. "ש"ס זה על הכיפאק."
"אבל אתה שונא שם את כל החברי כנסת שהולכים לכלא, אתה שונא דוסים..." נופף יחיא בידו.
"נכון, אני שונא, אני שונא אותם ארבע שנים אבל כשבא הטנדר של ש"ס עם רמקול ובו כל מיני שירים וקמעות אני נדלק, ההיפנוזה של הש"ס עובדת עליי ואני מבטיח לעצמי להצביע ש"ס..."
"אתה עם כל הבחורות שלך תצביע ש"ס????" צחק יחיא "אתה הבאת פעם את יינגה השבדית לכאן ועשית לי ממש בושות, לא רצו להעלות אותך לתורה אולי שבועיים. רק בהתערבות של השמש יפת נכנסת לתור. אבל אתה צריך להצביע שלומית אלוניייי השם ישמור!"
"אבל שולמית אלוני לא בכנסת, היא אוכלת פנסיה" הצטחק עזרי ולרגע הרצין ואמר, "אבא, בעד מי אתה מצביע? אף פעם לא אמרת לנו..."
יחיא שתק, גירד את פדחתו.
"נו על מה אתה חושב. הרי לא עשית תעמולה לאף אחד..."
"אני יגיד לך עכשיו את האמת, אני מצביע מפא"י, מערך!"
עזרי קפץ וכל הכלים שעל השולחן השתקשקו
"בחיייאת עיוני, אבא, אתה מצביע מערך? אתה ימני שרוף, עוקף אותם בסיבוב שליד הקיוסק של מרת קירחיש..."
"אני אוהב את בן גוריון השם ירחם עליו ויצור אותו. אני אהבתי גם את משה דיין ואת רבין... וגם את גולדה מאיר השם יאיר פניה"
"אבל מפלגת העבודה בקרשים, על הקנטים. העבודה אבודה מזמן! זאת עובדה..." ציחקק עזרי
"אין כמו מפא"י, הם העלו אותנו מתימן ובנו את המדינה והקימו את ההסתדרות."
"אבל אין מפלגה כזו כבר, הם לא ירוצו לכנסת..."
"מה קרה? למה? בגלל שהברק הזה הכניס בהם רעם? שילך לישון בשקט ואני יצביע עבורם." צעק
"ברק במגדלי אקירוף, יושן שם שנת ערב..."
"ואלה ברק מגדלי עקירוף, יעקור השם את האקירוף והזה ויבנה שם את מגדלי עורקבי עליו השלום, שנאמר "אין שלום לרשעים- לך לישון יא איבני ושהשם יתן לך בינה כמו שנאמר "וחננו מאיתך חכמה בינה והשכללללל, עדיין יש את עמיר פרס זה עם השפם של ההוא מפרפר נחמד...."
למחרת בבוקר, אחרי תפילת השחרית, בעוד נרתיק הטלית תחת שחיו חש יחיא אל בית הספר, אל קלפי מס' 1. הוא הציג תעודה מזהה בפני מזכיר הקלפי שהיה מוכר לו משום מה. לרגע הביט בו טוב ואמר:
"אאההה, זה אתה נחמיה קרוואני, הבן של יהודה זה שהיה מוכר תבלינים ברחוב הראשי ומוכר חוויג' הכי זול, אפילו יותר ממר גדאסי זכרונו לברכה?"
חייך נחמיה, ונתן לו מעטפה שילך לפרגוד וישים פתק.
התעכב שם יחיא במשך עשר דקות, לאחר מכן שמעו הנוכחים (והיו הרבה, כי הוא התעכב) מן קולות: "יאו, יאו השם ירחם, השם ינצור, השם יעזור!!!!"
יחיא יצא מן הפרגוד, פניו נפולות כנפולת של נמושות. אבל לא היו לו נמשים, אז נאמר בפשטות שהיה מבעוס כולו.
"לא ידעתי, חבל שלא האמנתי לעזרי... אוי בן גוריון מתהפך בקבר שלו בהר הזיתים ושדה התעופה בן גוריון מתהפך גם הוא"
"בן גוריון קבור בשדה בוקר" תיקן נחמיה.
"אההה. קברו אותו בשדה, לא מתביישים, ככה קבורת חמור, שיתביישו. גם את המפלגת עבודה קברו קבורת חמור..."
נחמיה שאל מה קרה ויחיא אמר: "אין פתקים של מפלגת העבודה..."
"מפלגת העבודה כבר לא קיימת..." הסביר נחמיה, "יש השמאל הלאומי, יש קדימה, יש ש"ס..."
"לא רוצה לא שמאל לאומי ולא שמאל אנטי לאומי ולא אחורה ולא קדימה ובמיוחד לא ש"ס..." קונן יחיא
"שים פתק יא ראבאק!" צעק עליו משקיף בחירות שישב קרוב אליו.
"טוב" אמר יחיא, הוא ביקש פתק ועט ומשזה ניתן לו, שירבט על הפתק "מפלגת העבודה" זרק למעטפה ומשם לתיבה
"אני המפאיני"ק האחרון" נופף באצבעו ונעלם.
|
