פנטזיה לילית.

ים קטיפה שחור בליל ירח נוצץ.

גלים מתנפצים לצד שירת הסירנות.

והירח,הלבן,משתקף דרך רוגע הרוח.

ומי שם בלילה לוחש תפילה חרישית?

מי היא הנפש האבודה המתייפחת בלילות סערה?

זעם האלים נוחת כברקים,צועקים,צורחים,רעמים.

והכול מתחיל לאחר רדת החמה.

השמש הלכה,נכבתה,ישנה.

ושהכול ניראה,כאילו הסוף הגיע,הזמן לישון.

הים רק מתעורר,עלמות ענוגות,סנפירים נוצצים.

אלה בנות הים,מבעד לגלים.

בולעות במבטים,את השמיים,

חולמות בשקיקה על חיים מחוץ למיים.

ואילו הם,שלמענם בכתה הסירנה.

הם שנפלו בלילות זעם.

לתוך ים הקטיפה השחור.

שנבלעו בתוך מימי המרגוע השקטים,הקטלניים.