סיפורים

הייתי שם

תודה לאדיר חנן שסיפורו עורר אותי לכתוב את הסיפור.
 

הייתי שם

הייתי שם מתחת למרפסת ההיא בכיכר ציון, בהפגנה שנערכה זמן מה לפני שרבין נרצח.

הפגנת הימין, החמישי לאוקטובר 1995. חודש פחות יום לפני שזעו אמות הסיפים.

הייתי שם, בין הרבבות, כי רציתי למחות נגד מה שנראה ככניעה ליאסר ערפאת ולכנופייתו.

הייתי שם, מחיתי, לא התלהמתי.

השמועה שרבין מופיע על תמונה והוא במדי ס.ס עברה מפה לאוזן.

לידי עמד בחור עם חולצת "ליכוד", הסכמנו בינינו כי הקיצוניים שבהפגנה מנסים "לתת את הטון" בזה שהם מפיצים תמונות כאלו ובוודאי שלא כל מי שנמצא שם מתלהם כמותם.

בסיום העצרת נערכה צעדה אל הכנסת, שם עמדו לאשר את הסכמי אוסלו ב', קראנו קריאות "העם לא חתם" ו"רבין תתפטר" וכן, גם "רבין בוגד" עוד לפני שצמד המילים קיבל משמעות כה מחרידה..

 

לאחר כמה שבועות נרצח יצחק רבין, מעשה הרצח כאב לי מאוד.

הדוברים בתקשורת הזכירו את ההפגנה, ההפגנה בה פורסמה תמונתו של רבין במדי הס.ס. האזכור חרה לי. שהרי המחאה שלי לא הייתה כנגד גופו של אדם אלא נגד גופו של עניין.

מצד אחד השמעתי את קולי נגד הסכמי אוסלו ומצד שני הייתה כאן הסכמה בשתיקה לדבר שלא ייעשה.

 

מאז עברו כמה שנים טובות, הדעות שלי השתנו לכאן ולשם, בעיקר לכיוון מרכז הבמה הפוליטית. נגעלתי ממי שניסו להמעיט מהזיכרון הטראומטי של רצח רבין או לשוות לו קונספירציה.

רצח זה רצח זה רצח אמרתי.

שש עשרה שנים ארוכות מאז אותה עצרת בכיכר, במשך שש עשרה שנים ארוכות קשה היה לי ליטול חלק פעיל בהפגנות, מכל סוג. ישבתי על הגדר, רגל פה רגל שם. כמאמר המשורר.

 

בעת ההתנתקות, בשנת 2005 "ישבתי על הגדר" לא בעד המדיניות ולא בעד המחאה. הלב התנגד לעקירת יישובים והשכל צידד בהיפרדות מאוכלוסייה בת יותר ממיליון פלסטינאים. ידידה שצידדה במחאה שאלה אותי מדוע איני הולך ומפגין נגד ההתנתקות, אמרתי:

"לא אלך להפגנה שבאמצעה יבוא איזה קיצוני, יתלהם, יקבל את מלוא תשומת הלב ו"ילכלך" את המחאה האישית שלי"

 

כך היה עד למוצאי שבת האחרונה (עצרת המיליון)

אמרתי- אטול חלק במחאה החברתית, אך ללא זיהוי פוליטי כלשהוא.

נסעתי עם חבריי למרכז ירושלים, נטלנו שני דגלי ישראל וצעדנו לעצרת. נהניתי לראות אנשים מכל גווני הקשת הפוליטית, את ההמון הבלתי נגמר שזרם לעצרת והפגין בצורה מופתית, יחד עם הקהל קראתי: "העם דורש צדק חברתי", הנפתי את דגל ה"כחול לבן" חשתי כי אני חלק ממשהו גדול שהולך להתרחש כאן. מהפך חברתי, הבטחה לעתיד טוב יותר.

הייתי שם.

 

 

 

 

תגובות