מעשה נורא שאירע לפני כחמש עשרה שנים בבית הכנסת של עדת מונאסטיר ס"ט.
עד לבואו של הגביר, שכנה הקהילה בשכונה העתיקה לבטח, ממש כפי שהתנהלו מאז ימי המנדט, השנים בהן נוסד בית הכנסת על ידי המונסטירלים.
עניינים התנהלו בנועם והקהילה הקטנה ניהלה את חייה למישרין, התפילות שבקעו מפי החזן וידאל ויסטוזו רוו רגש וסלסול ברוח ספניולית עתיקה, עניינים כספיים נוהלו ביושר ובהתייעצות עם הציבור. חזן שהיה גבאי ידע לכלכל את צעדיו ולהתנהל כדיפלומט ובנועם ספרדי. חייך בנועם לכל פונה ועונה לבקשתו בכל נושא.בעת ערב שבת היה הוא עומד בפתח בית הכנסת ומקבל את המתפללים בברכת : בואנוס שבת !
הוא היה הגביר, ראש הקהל אשר נבחר לתפקידו עוד בשלהי שנות המנדט, בעת שבתוך עזרת הנשים שכן הסליק של ארגון הלח"י.
לקראת שבת היה מעטר את הבמה בפרחי יסמין ושושן מהגינה של בוליסה ביאנבנידה והללו היו מדיפים ריחם לכל עבר ומשרים אווירת מעין עולם הבא.
לא היו לו בנים, אך בת אחת הייתה לו ולה חתן רשע מרושע אשר שטם את חכם ויסטוזו ולא אבה לשמור עמו על קשר, מפני שהלה סירב לאשר לו הלוואות בסכומים גדולים מתוך קופת גמילות החסדים של בית הכנסת.
יום אחד הלך חכם ויסטוזו לעולמו בגיל קרוב לשבעים וחמש, ויקבר בהר המנוחות בעוד קהילת מונאסטיר האבלה והיתומה מלווה אותו למנוחה אחרונה. חתנו נעדר מהטקס, רק אחיינו אמר עליו קדיש בעוד הצאן ללא רועה שוחה במר בכיו כי אבד קברניטו.
תחילה חשבו כי אחיינו של ויסטוזו, חיים קורדובירו, הוא שירש את מקומו בגבאות.
החליטו המונסטרילים לכנס אסיפה בשעות הערב, ובאמת הגיעו כארבעים איש, מנבחרי קהל מונאסטיר.
לפתע, באמצע הישיבה הנינוחה נפתחה הדלת ברעש, אל ההיכל התפרץ אדם שמן גדל מידות, לה פיגורה דל לונסו, כיפת פשקאדו לימון מציצה מראשו והוא לועס פיתה בשווארמה כך שהעמבה נוטפת לו מהפה ומטנפת את חולצתו הלבנה:
"שלי היא המשרה!" צרח בקול של גוארקו (שד).
אמר חיים קורדובירו:
"אדון רוט, ומה לך ולמשרה זו, הלא את חכם ויסטוזו שטמת כל ימי חייך, ודבר שני אינך אלא בריון עול ימים, ס"מ !"
"מה זה ס"מ?" צרח
"ספרדי מזויף" - השיב, בעוד הקהל מגחך.
"מיד אראה לך" - צרח רוט, והוא שלח יד מלאה בעמבה והוציא מכיסו שטר עורך דין, צוואה שבה ממליץ ויסטוזו להוריש את תפקיד ניהול בית הכנסת לבנו של רוט, אבי - נכד ויסטוזו, שהיה בן 10, לכשיגיע לגיל שמונה עשרה .
"עד שבני יגיע לבגרות, התפקיד הוא שלי!" גיחך רוט בעוד הוא גומר ללעוס את הפיתה.
"אל גוארקו קה טה יבה (השד יטרוף אותך)" סינן אחד מהמתפללים בלחש.
"מה זה? מה זה?" היטה רוט את אזנו.
"תלמד לאדינו ותבין, אחחחח דיו דה לאס פידיאדס (אלוקי הרחמים)" נאנח קורדובירו.
הלכו נכבדי הקהל לעורך דין, אחד מאנשי שלומם, נכדו של הגבאי של בית כנסת הסטמבולים בעיר העתיקה, ניהלו משפט מתיש, ואף עלו עם הסוגיה לבית המשפט המחוזי, אך בסופו של דבר עלה ביד רוט לנצח במשפט ולקבל את התפקיד.
רוב קהל בית הכנסת עזב לבית הכנסת של משפחת ג'יניאו ואילו פחות מעשרים נשארו ובהם קורדובירו שלא אבה להיפרד ממורשת אבותיו, הוא נותר כסגן שעשה את העבודה התחזוקתית, רוט מינה עצמו לגביר ראשי ותבע ניהול ענייני הכספים וכן התייעצות עמו לפני כל מהלך.
"גאטו קון מוסטצ'יקס (חתול עם שפם) לוקח את השמירה על החלב..." גנח קורדובירו.
רוט הרהיב עוז וקבע את מקומו בכיסא שעליו ישב חכם ויסטוזו ז"ל וזאת בהפגנתיות של חוצפה אל מול עיניו הכלות של הקהל בעיצומה של תפילת ליל השבת.
רק בנס נשאר נוסח בית הכנסת בנוסח העתיק שנשמר עוד מימי היציאה מן החומות, וזאת הודות לעובדה שרוט לא ידע דבר וחצי מחזנות ספרדית והיה רק מהמהם לעצמו בהברה שבורה.
ריח היסמין והשושן נעלמו מבית הכנסת בהוראת רוט.
בבית הכנסת המונאסטריאלי היה נערך קידוש שבת ולפניו היו אנשים טובים, לאו דווקא שומרי מצוות, מביאים בקבוקי שתיה קלה וערק, יחד עם בורקיטס ובוקדיקאס לבית הכנסת על מנת שהציבור יתכבד בהם בעת אזכרות וקידוש.
מידי בוקר היה הגביר רוט בא עם פיתה עמוסה בשווארמה ובפלאפל ונעלם במטבח בית הכנסת, מסתגר שם ויוצא למקום מושבו בכותל המזרח, שם היה ישן נוחר בעוד פימותיו וכרסו עולים ויורדים כמו גמאיו.אחר כך היה נעלם ברחובות השכונה.
את פשר ההסתגרות גילה קורדובירו בעת שהגיש את הבקבוקים לקידוש כמה ימים אחר כך. גושי שומן ופירורי פיתה צפו בבקבוק ושינו את צבע המשקה לחום עכור.
הגביר רוט שתה ללא כוס.
קורדובירו נגעל ואמר בלבו: "צריך להסתיר מספר בקבוקים מהגביר ובבקבוקים המזוהמים נראה כבר מה לעשות".
יום אחד נתפרסמה הודעה כי המפקח על כל בתי הכנסת בארץ יבוא לבקר בבית הכנסת העתיק המונאסטיריאלי.על מנת לברך את הגביר החדש.
ואילו קורדובירו, מה עשה.?
שמר בצד את הבקבוקים הטובים, והציג את בקבוקי המשקאות הקלים שמהם שתה רוט בלב שולחן הכיבוד בו היה אמור לשבת המפקח, כמו כן רוקן חלק מבקבוקי העראק ממשקה ומילא אותם ומילא אותם מים.
המפקח, יהודי עבדקן, לבוש חליפה, הגיע לבית הכנסת, ישב בשולחן הכבוד בעוד הוא מדבר עם רוט שהיה נרגש ומדושן עונג.
הושיט את ידו אל הבקבוק של הערק ולקח כוסית:
"הממ... הערק מזן חדש?" תהה
רוט שטעם מהערק השיב:
"זה ערק מבית אבא"
לקח המפקח בקבוק שתייה קלה, מזג לכוס.
רוט הנדהם ראה את גושי השומן צפים במשקה ומכוונים לפיו של המפקח, ניסה למנוע זאת אך מאוחר מידי.
"פוי פוי, גועל נפש!" המפקח התחלחל וירק את השתייה מפיו.
"מה זה, גם מבית אבא או מבית עמבה?"
קהל המתפללים ועמם קורדובירו עמדו סביב ושאגו מצחוק, הגביר רוט האדים מכעס.
"זה אתה אשם! יא פוץ" צרח על קורדובירו קפץ עליו ולפת אותו בגרונו.
"תעזוב אותי, יא פזגדו!, רבותיי תקראו למשטרה לפני שהפדיאנדו הזה יחנוק אותי מהריח שיש לו בבית השחי!!!"
המשטרה שבאה מיד ועצרה את רוט השמן שלא יכול היה לשלוט בכעסו.
כמובן שרוט, עקב התנהגות בלתי הולמת ואלימה, הודח ונמצא בלתי ראוי לתפקיד. קורדובירו קיבל את תפקיד החזן והגבאי, ריח היסמין והשושן שוב נדף מכיוון במת בית הכנסת.
=====================================
שידרוג של סיפור שנכתב בסוף שנת 2002
