מפגר

"מפגר"

מה?

"מפגר, אתה מפגר"

"הלוואי וכל המפגרים היו כמוני"

"אתה צריך לומר הלוואי והייתי כמו כל המפגרים"

השניים התחרו ביניהם מי יקרא לנער מפגר. הם היו שותפיו לחדר בפנימיה בכיתה י'. החדרים היו לכאורה מצויידים היטב, שטיחים מקיר לקיר ושני מפלסים. אך לעומת העושר החומרי שרר שם עוני מבחינת חומר אנושי.

רן היה נער חסון שאהב להראות את כוחו על תלמידים מן הכיתות הקטנות ועל כאלו שאינם משתווים לו בכוחם, אלי היה נער צנום, חלש אופי, בעל מראה בהיר שחיפש "מנהיג" להסתופף בצילו.

הכל התחיל כשרן, שותפו לחדר, התנפל על הנער והיכה בו מבלי שזה התגרה בו. מישהו מכיתתו של הנער ראה זאת ובגלל שרן למד בכיתה המקבילה, לא חש מחויבות כלפיו, הוא סיפר את הכול למרכז המגמה , הרב מ'.

רן הוענש, ולא יכול היה לגעת בנער.

יום אחד דיבר עם אלי "התלמיד המתעלה על רבו".

"אנחנו רוצים לעזור לך" אמרו לנער והסבירו כי ההתנהגות שלו מוזרה בעיניהם, אינה מתאימה לגיל 15 ועליו לשפר את דרכיו. אך הרצון לעזור נראה לו מוזר.

על כל פסיק ועל כל תג עקבו אחריו בחדר, קראו לו "מפגר" כשטעה וכשתעה, אמירות הגנאי וההערות הגבירו את חוסר הביטחון שלו ועימו את טעויותיו ותעיותיו.

אלי הגדיל עשות ומספר פעמים, כשהנער דיבר עם תלמידים אחרים אמר להם: "אל תתייחסו אליו, הוא לא נורמלי, הוא מפגר"

פעם אחת כשישב הנער ב"סדר" הישיבתי ניגש אליו אחד מהתלמידים, עולה חדש מאירן ושאל: "אתה מיפגר?"

חשב הנער ואמר: "תגיד למי ששלח אותך שהוא מפגר"

הלך העולה החדש וסיפר למי שסיפר. הגיע אלי מעוצבן כהלכה באומרו: "אני מפגר? צוחק עליי??" (את ה"עין" במילה "עליי" הדגיש).

יום אחד ישב הנער במועדון הפנימייתי וצפה במשחק כדורסל בטלוויזיה, לפתע הרגיש חבטה איומה בצווארו, במבט כואב הביט אחורה וראה את רן ואלי מתרחקים מן המקום שהם עולזים ושמחים.

הדברים הגיעו לכדי כך שהנער לא רצה לישון באותו חדר עם רן ואלי, נעדר ממנו ארוכות וברא רק על מנת לישון בו ולידי כך שאם הבית (אשתו של הרב מ', מרכז המגמה) רצתה לערוך בירור, מה קורה בחדר ההוא שמספרו כך וכך

היא זימנה את אלי ורן ראשונים, הם סיפרו לה מה שסיפרו.

כשהנער הגיע אליה לבירור, נתקל באלי ורן שיצאו ממשרדה, הביטו בו במבט מזלזל וחלפו על פניו.

כששמע את דבריה הסתבר לו ש"כל הקודם זוכה", היא קיבלה את טענותיהם כמעט במלואן, סיפרו לה שהנער אינו מתנהג עימם כשורה, שאינו משתתף באחזקת החדר (ניקיון) ושהם צריכים לעשות זאת לבד ועוד גבבה של מלמולי מילים.

השיחה לא הובילה לשום מקום. היא אמרה שהשנה נגמרת עוד כמה חודשים ושבלתי אפשרי להעביר ממקום למקום, מחדר אחד למשנהו. היא נקבה בשמו של נער אחר שעבר חדר, לחדרם של העולים החדשים מאירן.

"אני מקווה שכמו שהם צוחקים איתך אתה גם יכול לצחוק איתם..." שאלה ממרום גילה וממרום אי הבנתה.

"כן..." לאט הנער בדיבורו. נאמן לחוק בלתי כתוב שתלמיד אחד לא מלשין על השני.

כל אדם שפגש בדרך

היה תמרור דרכים,

הרֶעים הרָעים

הפכו ל"אל חזור"

כשחלף על פניהם

בנתיב החיים.