לאחרונה עברתי סיפור לא פשוט, הייתי צריך לעבור ניתוח מסוים בבית
חולים ידוע.
ביום הניתוח נפגשתי עם המנתח, דוקטור פול שני ועם הרופא המרדים
שלו, בעל המבטא הרוסי החזק,מר דימה.
האחות הראשית שקיבלה אותי נשמעה אכן מאוד ראשית, היה לה ראש
גדול אבל היא הייתה נמוכת קומה ושמה היה ,בהתאמה, בקי צור.
חדר לידי שכב אדם חרדי אליו התוודעתי קודם לכן, כשהגעתי.
האיש, אדם מקסים, הספיק לספר לי כי הוא משגיח הכשרות של רשת
פיצות ומאכלים איטלקיים גדולה ושמו הרב יולי.
אחות נוספת בצוות ,שעסקה , לדעתי, בעיקר בעבודות סניטציה , הייתה
עסוקה, במקביל, בלעצבן את כולם, היא הייתה מגעילה, ממש כלבה ולא
פלא ששמה היה רות ויילר.
הסיבה שבגינה היה עליי לעבור את הניתוח הייתה צרבת חזקה שנגרמה
לי .
היא נגרמה כתוצאה מהנחיות רופא שפירשתי כפשוטן.
הרופא הנחה אותי "לעשות דיאטה חריפה" אז פשוט אכלתי סחוג כל
היום.
הבעיה שנוצרה כתוצאה מכך הייתה כפולה, גם צרבת קשה אצלי וגם
מחסור חריף בשוק הסחוג.
עוד לפני הניתוח הבטחתי לעצמי כי אשנה לאלתר את רכיבי התזונה שלי
ואגוונם.
החלטתי כי בהזדמנות הראשונה אלך לראות את חבר שלי הטבח עובד
אצות במסעדת סושי וגם החלטתי לשקול בנוסף את מסעדת העופות:
"פאק עוף" שם ניתן לקבל מנה יפה של עוף באדיבות מועצת הלול
שלאחרונה החליפה את שמה ל"מינהל מקרקרי ישראל".
הדבר היחיד שהרתיע אותי היה החשש שמא בגמר ארוחת העוף
תקרקר לי הבטן.
עברתי את הניתוח, מר דימה הרדים ודוקטור פול שני פלש ,הוציאו מה
שהוציאו, ניקו את מה שניקו ולאחר שהתעוררתי ושבה אלי רוחי הנחו
אותי כי לאחר שאתאושש אגש לתזונאית המחלקה, רזית טוב.
עברו שבועיים ואני דווקא העדפתי להתחיל את ההתאוששות שלי באוויר
הצח של חו"ל.
בדקתי באתרי התיירות השונים, בדקתי במשרדי נסיעות והגעתי להבנה
כי מחירי הטיסות מרקיעי שחקים אבל גם מצאתי , לשמחתי, כי ב"מנו
ספנות" מעניקים הטבות מפליגות.
החלטתי להתקשר למשרד נסיעות ידוע ונפלתי על בחורה קשה, מה זה
ממורמרת.
החלטתי להתלונן עליה ולצורך העניין בקשתי לדעת את שמה, היא ענתה
לי: "בבקשה, מירי מרמור".
יצאתי מהבית ועברתי ליד חנותו של מתקן האופניים המכנה את העסק
שלו "גלגלי עזר" על שם אביו, יוסי.
מבלי משים התקרבתי לקיר שעל חלקו הגבוה היו תלויים מספר זוגות של
אופניים ובאותה שנייה שעברתי שם נפלה עליי שרשרת.
שאלתי את עצמי האם נפלתי קורבן לתאונת שרשרת, הסתכלתי על בעל
העסק ושמעתי בדמיוני סירנות באות לכיווני מעל גגותיהם של רכבים
רחבים עליהם רשום:"אמבולנס משה" שמחזירים אותי אל בית החולים.
התעשתי והחלטתי שעדיף להשקיע מחשבה באזור הנגב תחת
הסיסמה:" מרחיבים את אופקים.
המשכתי בדרכי ופגשתי מספר חברים טובים שהיכרותי איתם מקיפה
תקופה ארוכה: פגשתי את הבחור הכי תמים- תום לב, פגשתי את
הבחורה שהיא גם תמימה מאוד,לא זכרתי את שמה אך זכרתי שהיא
גרה ברחוב מזא"ה 69 .
פגשתי גם את סימי לב שהיא בחורה מאוד פדנטית ואת הבחור מהוועד
הארצי,שי פסח.
בהמשך הדרך פגשתי את הטייס אבי רון שמאוד מקושר והוא עדכן אותי
כי שרי אריסון פותחת עסק של חממות- שמו של העסק החדש יהיה
"עגבניות שרי."
עוד סיפר לי אבי כי במסעדת "מו ומו" ברחובות הורגים פרה פרה וכי
בקרוב יפתחו לידה סניף של "קפה קפה" אותו ינהל עזאם עזאם.
"יפה יפה" עניתי והמשכתי בדרכי.
עוד מכרים נקרו לי בדרכי: ידידי הטוב, הפרשן הכלכלי- שוקה הון, מנהל
הארגון לאיכות הסביבה- ישראל יפה ואת הבחורה שתמיד טוב לה,
שלומית טוב.
את הרומנייה שלוקחת סיכונים, ריזיקה, פגשתי, כשהתיישבתי לאכול
במסעדה המקסיקנית "טאקו לי."
דווקא באותו יום ריזיקה נאנחה והתלוננה בפניי על ש:" איזה יום איום
היום".
היא סיפרה לי שהבן שלה משחק כדורגל באופן מקצועי אך היא בכל זאת
הייתה מעוניינת לפתוח תכנית חסכון עבורו , הצעתי לה לפתוח "דן כסחן".
לא יכולתי להתעלם משומה ענקית שהתנוססה על פניה של ריזיקה ואז
תהיתי באופן כללי האם אדם שצמחה לו שומה על הפנים ורוצה להסיר
אותה, יכול ללכת לפקיד השומה?
בסיומה של הארוחה נפרדנו לשלום והיה לי תור לביקורת אצל הקולגה
של דוקטור פול שני ששמו בישראל- דוקטור מוני תור.
.jpg)
