מלאה

תמיד חשבתי שאם אהיה יותר רזה באיזה חמישה אפילו עשרה ק"ג הוא בטח יאהב אותי יותר,

כי כשהיינו מסתכלים יחד בטלוויזיה והוא היה מעביר עם השלט כאילו במקרה לערוץ האופנה,

הייתי מגניבה איליו מבטים ורואה איך הוא נמס בכל פעם שאיזה דוגמנית אנורקסית צועדת שם

 בעקבים גבוהים שאני אף פעם לא יכולתי לנעול כי הרגליים שלי היו קצת עבות בחלק התחתון,

ואז חשבתי לעצמי שאם הישבן שלי יהיה יותר קטן ומוצק הוא יביט גם בי במבט ההוא ויזיל ריר.

כשהכרתי אותו אז קודם כל הייתי באמת יותר רזה וחוץ מזה כשהוא שאל לפני הפגישה,

בטלפון, איך אני נראית ואם אני רזה או שמנה, אני עניתי שאני מלאה, והוא שאל, ואני הרגשתי

שהוא מחייך אם אני מלאה במקומות הנכונים ואני התעודדתי כי קיוויתי שהוא מאלה

 שאוהבים את הנשים של רנואר ולא את אלה שמדגמנות את הבגדים של H AND O.

ואז פגשתי אותו והוא סקר אותי במבט כזה ואני הוקסמתי מהעיניים שלו כל כך שלא היה

אכפת לי שהוא אמר שאני מלאה פלוס. ובינתיים לא היתה לו אף אחת אחרת אז הוא הסכים,

אחרי שיצאנו כמה חודשים,  שאני אגור אצלו ואני תכננתי את הדיאטה שלי לפי כל הפרטים שקראתי בעיתון "לאשה".

עשיתי דיאטה, רצחנית כזו, ממש בקושי אכלתי, ועם חצי אשכולית לארוחת בוקר הייתי צועדת

 במרץ בפארק וחוזרת הביתה ולא אוכלת אלא הולכת ישר לעבודה וחוזרת ומקפידה לא להיכנס

 לסופרמרקט כשאני רעבה ואם הוא חזר רעב ולא מצא מה לאכול הייתי מתחנפת איליו ומציעה

שילך לאכול אצל אמא שלו שגרה קרוב והוא היה הולך אבל מסנן משהו כמו: בשביל מה אני

 צריך את זה וכשהוא היה חוזר ניסיתי למצוא חן בעיניו כדי שיבין וישים לב שכל המאמצים

 האלה הם בשבילו, ואפילו הפסקתי לפצח גרעינים ליד הטלוויזיה בערב והייתי אוכלת איזה

 תפוח או אגס ומשמיעה קולות בקול רם שהוא יראה מה אני אוכלת, אבל הוא לא שם לב בכלל.

כל בוקר היה לי טקס כזה שהשתדלתי שהוא לא יראה, הייתי קמה ורצה לשירותים כי גם

 הצרכים שלי שוקלים משהו ואז הייתי מוציאה את המשקל  מהמחבוא ועולה עליו ומסתכלת

 בחרדה ומאושרת לראות שהמחוג זז קצת שמאלה ואני כבר לא 75 ק"ג אלא רק 74.800 ק"ג,

 ואם הייתי רואה שלא ירדתי כלום אז הייתי כועסת ועצובה כל היום וחוזרת ומבטיחה לעצמי

 שממחר אני אפסיק עם השוקולד ליד המקרר באמצע הלילה, טוב, אכלתי כל כך טיפה, לא הייתי מאמינה שזה יכול להשפיע.

בכל מקרה כל זה לא ממש עזר והוא לא שם לב אלי ואני חשבתי שאני חייבת, אבל ממש חייבת,

להוריד במשקל והייתי עושה לעצמי סימנים ורמזים מתי יש לי התקפי רעב ומכינה עוד קפה

 בשביל למנוע אותם ומקסימום אוכלת איזה עוגיה או שתיים לכל היותר. אבל בסוף, כשראיתי

שהוא אדיש לגמרי לכל המאמצים האלה אז ביקשתי מחברה שלי שהיא תרמוז לו שאני

 משתדלת והיא הסכימה ואז הוא באמת התחיל לשים לב אבל לא אלי אלא איליה, וממש קשה

 להאשים אותו כי היא בלונדינית והתחת שלה קטן ומוצק. אז מרוב תשומת הלב שהיא קיבלה

 ממנו היא התחילה לבוא אלינו הרבה אבל תמיד רק בערב כשגם אני כבר הייתי בבית והיתה

 יושבת אתנו ושותה קפה חזק בלי סוכר ואומרת שהיא מפוצצת אחרי שאכלה איזה מלפפון

ועגבניה וסירבה בנימוס לעוגיות שקניתי לכבודה ובזמן שאמרה "לא, תודה" היא היתה

מסתכלת עליו והוא הפסיק לבהות בערוץ האופנה והיה מסתכל רק על שלי יחימוביץ' ועליה.

ואז החלטתי שזהו, אני חייבת לעשות משהו עם עצמי ונסעתי לשבוע ימים לחוות בריאות

 שבעיתון הם הבטיחו לרדת 5 ק"ג בשבוע אם עומדים בכללים שלהם ואני הרי אלופה בכללים

 אז נסעתי ושם אכלתי לפי התוכנית והשארתי במכונית את קופסת העוגיות רק למקרה חירום

 אבל זה לא קרה ואני הייתי מאושרת כל כך שהחלטתי לא להישאר ליום האחרון ולהפתיע אותו

 עם כמעט שלושה ק"ג פחות אז נסעתי הביתה אחר הצהריים.......

 אבל לא תיארתי לעצמי שאת ההפתעה הכי גדולה הם הכינו לי.

                                                                                                                     צביה      גולן