חזרה ליצירות
סיפורים

עופרת יצוקה

שי?! | (30/03/2014 13:24) | 138 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אני סוף כל סוף כל סוף כל סוף 
מתחתנת.
הוא הגיע, רכוב על סוסו הלבן שסנוור את החושך מסביב וגרש את החשכה מחיי.
על גופו היה שריון העשוי מעופרת יצוקה,
ועל השריון הייתה מודבקת מדבקה לבנה ומלבנית באלכסון שבאדום דם היה כתוב עליה ״כנרת אהובתי״. 
הזיכרון הזה שהוא ירד מסוסו הלבן וניגש אליי בזרועות פתוחות זה זיכרון שאצרוב בליבי עד אשר ליבי ידום. 
רגליי התמלאו מהתרגשות והכל סביבי סבב סביב עצמו והתבלבל, והרגשתי שאט אט אני צונחת לקרקע אך הוא, אביר שלי, הצליח לתפוס אותי בזרועותיו הגדולות והרים אותי לאוויר כמו הרבה נסיכות מהאגדות. 

אז הכרתי אותו להורים שלי, וליד החברות שלי נזהרתי איתו.
הכרתי אותו לשכונה וליד החתולות נזהרתי איתו.
הכרתי אותו עד היסוד לגופי, ומנפשי הלכתי אותו שולל. 
הוא היה קסם, וקסם היה שמו,
גופו היה מטר ושמונים וכששכבנו היה נראה לי לרגעים מטר תשעים וארבע. 

הוא ידע לדגדג אך לא להצחיק,
הוא ידע לצאת החוצה אך לא לסגור אחריו את הדלת,
הוא ידע לאכול, אך לא לעכל.
וכשהוא נלחם עבורי הוא לא הרג דבר, רק ניצח טכנית תמיד. 

יום אחד פרח פרח בקנה 
והוא היה צריך לדהור חזרה למלחמה,
סוסו הלבן היה כבר לאתון שחור, 
שריון עופרת היצוקה שלו נהפך לפח חלוד
וזרועותיו כבר פסקו לתפוס אותי כל פעם כשנפלתי. 
״שמור על עצמך במלחמה, 
ותחזור אביר לבן שלי
ותחזיר איתך את האור הלבן בשנית, אביר שחור שלי,״ 
נפרדתי ממנו וכמו הרבה נגונים שזנחו אותי לשווא הוא לעולם לא שב. 

היום אני עובדת בתור קברנית בבית קברות, רואה הרבה עלמות חן השואגות ניגוני שווא לאוויר וממרות בבכי מר על הקברים. 
הן מספרות לי על איך הוא הצחיק אותן אך לא איפה הוא דיגדג.
הן סיפרו לי איך הוא סגר אחריו את הדלת אך לא איך הוא יצא.
הן סיפרו לי בפרטי פרטים אך הוא עיכל אותן אך לעולם לא איך הוא אכל.
והנורא מכל
הם לעולם לא ניצחו אף אחד טכנית
רק הרגו, הרגו והרגו.

תגובות

גלי צבי-ויס / עלמות חן שואגות / 30/03/2014 15:30
שי?! / תודה גלי! / 30/03/2014 15:37
חנה הילמן / סיפור קצר וחזק / 31/03/2014 18:46
חזרה ליצירות