לאן נעלמו המוצצים?

אבא ואמא קנו מוצצים רבים עבור אלונה

גם כשהייתה תינוקת וגם כשהפכה להיות ילדה מקסימה בת שנתיים

בכל פעם נעלמו לה המוצצים

במיוחד כשישנה במיטה הקטנה

חיפשו אמא ואבא חיפשו חיפשו

מתחת לכרית ולא מצאו כלום

מתחת לשמיכה ולא מצאו

מתחת למזרון - ולא

לפעמים הם היו צריכים לבקש מוצץ מהשכנים או לפתוח חבילת מוצצים או ללכת בערב לחנות ולקנות משם מוצצים.

חשב אמא ואבא וחשבו

לאן נעלמים המוצצים?

האם החתול לוקח אותם? לא

האם הציפור מעיפה אותם? לא

האם העכבר חושב שהם גבינה? לא

האם הם מצמיחים כנפיים? לא

יום אחד הלך אבא להרדים את אלונה, כיווץ את גופו במיטתה הקטנה, הניח אותה על בטנו וניסה להרדים אותה

לרגע חשב שהוא רואה משהו עף מול העיניים וברק של אור הופיע מולו ויד הושטה לכיוונו

הוא אחז ביד הזו

ומיד ראה מולו אישה עם כתר על הראש, היא הזכירה לו את הגננת של אלונה מגן דובדבן, אבל קצת אחרת...

הוא הלך בעקבותיה ושם לב שאלונה קמה מהמיטה, מוציאה את המוצץ מפיה וחוזרת לישון.

לקחה האישה את המוצץ בסלסלה מיוחדת שהייתה מלאה מוצצים

פתאום ראה אבא שהוא נמצא בשדה מלא בפרחי מוצצים שנקראו פרחיציצים ובעצי מוצצים שנקראו עציצים, כלומר, הם היו פעם מוצצים ועכשיו הפכו לעצים ופרחים שעליהם גדלו מוצצים ושביניהם פרחו פרפרים וציפורים. האישה לקחה את המוצצים מן הסלסלה שלה ושתלה אותם באדמה.

"מי את? מה את עושה?" שאל אבא

"אני צציליה גננית המוצצים, אני לוקחת את המוצצים מכל התינוקות והילדים ושותלת אותם כאן באדמה" ענתה

"אה, זאת את שמעלימה את כל המוצצים מהפה של אלונה!" כעס אבא "שבע מאות מוצצים לקחת לה! לפעמים אנחנו צריכים לשבור את הראש למצוא לה מוצץ כדי שתישן טוב בלילה"

"אל תכעס, אל תכעס!" ענתה צציליה "המוצצים נלקחים למטרה טובה, אתה רואה? כאן היה מדבר שממה, ואני קיבלתי משימה מהקוסמת הגדולה: לקחת את המוצצים, לשתול אותם באדמה ולהפוך את המדבר לגן פורח. בלי המוצצים שמלאים בחלומות של הילדים לא היה כאן שדה ולא היה כאן יער שמשמשים..."

"עבור מה הם משמשים?" שאל אבא והמבט שלו התרכך

"הם משמשים את ילדי הפיות והגנניות של ארץ הפלא שלנו – ארץ הפרחים"

ובאמת, באותו רגע ראה אבא ילדים רבים שהלכו בין העצים והפרחים ושרו שירים מופלאים:

ארץ הפרחים

יש כאן מאות ואלפים

ביניהם נטייל באביב ובסתיו

נאכל עוגיה ונשתה חלב

וגם נלמד שירים

מאת הציפורים

"היי, ומה נעשה? כל שבוע נצטרך לקנות מוצצים כדי להחזיק את ארץ הפרחים?" שאל אבא

"היי, אל תדאג" אמרה צציליה

היא שרקה ובין רגע הופיעה ציפור ובמקורה סלסלה אותה נתנה לגננית

"הנה, ספור" אמרה "אלה מוצצים שגידלנו, אתה יכול לקחת אותם"

שמח אבא כשראה מוצצים בכל צבעי הקשת

ואז פקח את העיניים

"כנראה חלמתי" מלמל.

אלונה כבר נרדמה, הוא נרדם לכמה דקות.

הניח וכיסה אותה עם השמיכה.

אבל לפני כן, חשב לרגע, הזיז בעדינות את המיטה

ושם, בצד הקיר, בין קופסת הצעצועים לקופסת הלגו גילה חמש מוצצים...