זִכָּרוֹן, למה אתה נעלם לי? /עידית אורדן©

שעה יום ושבוע

ושנה אחר שנה

במוחי אוספת ומלקטת

מילים של חוויות, שמות,

שירים, סיפורים ומאכלים

מקומות ,פנים של אנשים וָעוד.

במוחי ממוינים הם במגרות

או כמו במחשב, בקבצים,

כל הזיכרונות.

 על כל מגרה יש תווית

ועליה כתוב

תאריך ושם הזיכרון,

וכל פעם באופן חופשי

ולפעמים לפי מצב נפשי,

ולפי הצורך, מעלה

לקדמת ראשי

זיכרון.

אך אט אט

בלי להרגיש כמעט

הזיכרונות

ממאנים לעלות לפי בקשה

דרכם החוצה היא קשה.

הזיכרון נמצא לפעמים כבר על קצה הלשון

אך מייד נעלם לישון.

הזיכרון כבר לא בשליפה או שנידף ונעלם.