והיינו אז ילדים

ואני נמסה בתוכי. לא השתתפתי במפגש היובל של כיתת ארז בקיבוץ אלונים בעמק יזרעאל לא יכולתי להגיע משדרות בדרום לקיבוץ הצפוני, לא היו לי כוחות אף שהיה מי שיסיע אותי.

קראתי עוד פעם את מילותיו של בן כיתתי אילן מהגן בקיבוץ  וההמשך בכיתה יב' ואני עוד פעם נמסה בתוכי.

וכך פתח אילן בדבריו לקבוצת "ארז"

"נאכלות שנותינו  בלא הפסק

כבר נוגעים נכדינו בְגילנו מאז

חסד אנו עושים עם עצמנו

בְטרם יגבילו אותות הגיל

והַכֶּרֶס הלא ממושמעת

את שמחת המפגש.

נִכְרַך בקיבוץ, אז,

מוניטין של חלוציות, שאריוֹת של עממיות סובייטית

ואיזה ניחוח של עילית חברתית.

היה צריך להצליח בחיים הפרטיים והציבוריים

כדי לְשַמֵּר את האגו הקולקטיבי רב השנים,

שהיה נפוח עד אז בהרבה אוויר ועשיות עבר שתם זמנן,

וּלמלאו בִּנְכסים אמִתיים ועכשוויים.

עמדְנו שם באחד בספטמבר ההוא, 1953

נכונים לנגיעת פיית המעשים הטובים במצחנו

עד אשר בתחילת יוני 1964 תם המסע.

מאז סלל כל אחד נתיבותיו בִּמְסילות  הָחיים

בלי יעקובה וללא מטפלות וּוַעֲדוֹת."

מעט לפני שמתחילים אקרא ס.מ.ס שקיבלתי מאחת, לא מרוצָה,

לשמע ההצעה לְתָעֵד הֶעָבָר ומשפחותינו: ציטוט:

"מה עובר עלייךָ,

אתה מדאיג אותי במצבך הנוסטלגי והרגשני,

אף אחד במשפחתי לא מעניין אתכם, כשם שלא מעניינים אותי נִכְדֵי אחרים,

מזמינה לך תור לפסיכיאטר."

ולהבדיל מכתב, שהגיע מחנהל'ה שלא יכולה הייתה להגיע,

אני מצטט:

"צריך להעריך ולהיזכר אחרי יובל שנים. כולנו, אני מניחה, סבים וסָבְתות לִנְכדים. בחודש אוקטובר נישאֵת רותם נכדתי הבכורה עם רן.

זו תחושה בַנשמה שמְגיעהּ לה התרגשות וניחום וגעגוע.

פגשתי לפני שנה את עמליה בטיול שורשים שעשיתי עם שתיים מבנותיי ושתיים מנכדותיי.

כמה מצער אותי שלא אוכל להגיע, חיכיתי לָערב הזה כל השנה.

לצערי בריאותי לא משהו.

תודה לכל מי שעסקו בהרמת הפרויקט הזה. אני מניחה שיופק סרט וידאו מהמפגש, אשמח מאד לצפות בו.

שיהיה לכם עונג אמיתי בשליפת הזכרונות

שלום וחיבוקים לכל הארזים .

חנה הילמן

ומוסיף אילן

"בואו נשוט במורד הזמן.

את העבר כטיפות גשם נטיל

קטנות רבות ותכופות, שיכסו מעשינו מאז

סִלחו אם אקדים אירועים לְשנים, הזמן".

הגענו משלושה גנים

כמו תפוצות ישראל, מצפים וְיריבים.

על ערמת המזרונים שנאספו בחזית הבניין הטורי,

 ליד בית התינוקות, היינו לעם.

 המשך יבוא