פרק שלישי
כתה
ה'
יעקובה מגויס
לחקור שבויים (אז עוד לא ידענו שיעקובה איש שב"כ)
עוברים לַבַּית
הכולל (עדיין לינה בבית המשותף)
נוטעים ארז בְּצֹמת
השבילים בין שני בתים כוללים)
יואלי ואיתני
נשרטים ע"י חתולה שנחשדת בְּכלבת במערת קברים מבית שני בעת חפירת מקלט
ארַבַּע עֶשְׂרֵה
זריקות מפחידות לַבֶּטֶן (לכל אחד).
גיבורי ישראל
עולים לְסבתא של
עמליה בטבעון לשמוע את נחמיה בן אברהם ממוסקבה
שעורי מוסיקה
עם אָמִתַי נאמן המלחין
הנאווה בבנות,
עוד נשוב אל ניגון עתיק
בכל יום משתיים
עד ארבע,
(גן בית ספר) החבר מוקה התימני העצבני עובדים
בַּבצל, ליד
הקניון של היום.
מי שחטף קוצים בָאצבעות
בעת הוצאת הבצל
או תְקָעַן בְּבצל
שרָקָב, יכול כבר לְנַגֵּב
עולם הדממה ז'אק
קוסטו בקולנוע יובל אור טבעון, המדבר המתעורר של דיסני בזוהר
זוכים מדי שבוע
בפרסים בחידוני דבר לילדים ומשמר לילדים, מקוי ההזנה הסוציאליסטית לַגיל הרך
שולחים פרחים
מיובשים לילדי הגולה. רְאו תפארת ארצנו השבה לָחיים
שוחים בבריכת
האגירה. בכל יום שישי בצהריים
מנקים את
קרקעיתה הריקה הירוקה והמתנועעת.
אחר כך מפזרים
גופרת נחושת שיהיה כחול ויפה
למחרת, לאחר
שקופאים מקור בַמים הטריים
עולים להיצלות
על גג בריכת הבטון העגולה
אצלנו אין
שחיינים שוברי שיא
מדלגים מעל
הגדרות בָרפת בסגנון קפיצת מספריים
מעמידה את הבנות
כרקדניות הבולשוי בְּשורה
לאורך מעקה עץ האורן
בַּקומה השנייה.
יעקובה נעדר
לרגל ריגוליו (אז עוד לא ידענו)
במקומו שושנה
אביגדורי, צבי ירדני, פועה מכתת אלה, אליהו שטרן, חוסו על הפרחים חוסו
את אורנים אנחנו
צובעים בליל קיץ
מבקשים מהשומרת
להעירנו בַּחֲצות
היא חושבת שבני
עֶשֶׂר צריכים לישון כל הלילה, אפילו בחופש הגדול.
מתעוררים עצמאית.
וכרגיל בן
גוריון
1957
יעקובה חוזר עם
פנים חדשות
את האף היווני מחליף
קִמְרון זר
העיניים אדומות,
נפצעתי באימונים
מלמד ערבית,
שנתאים לסביבה, מינְכוּם בֶּחְכִּי עָרַבִּי
מישהי נזכרת
שצריך להתבייש!!! למה?
מוּשה משמיעה
לנו שירי ג'וש וויט בנוסח סִבְלות העבדים, שנהיה מעודכנים.
טיול שנתי לגליל
המערבי,
בהיותי ילדה
שָם בָּאַספלט לְרגלי האסם
הדוּרָה רובצת כּמו פנינים אדומות
וַאֲנחנו הילדים
השמימה עָלינו – לַחֲצי המִגְדל
מְרַחֲפים אל תוך ערֵמַת הדוּרה
וחום גופה פְּנימה עַד קרסולינו
עוטֵף
ולא ידענו מתי להפסיק
עד שרגלינו היחפות זועקות
"שברו את הכלים ולא
משחקים"
שם באספלט לְרַגְלֵי הָאָסָם
היינו ילדים
את השיר כתבה,
לפני יותר משלושים שנה, חנהלה.
תמו ימי יעקובה,
חופש גדול, נוסעים לדודים בתל אביב, הנה מַגּיעה כתה ז'
כתה
ז'
1958, חג עשור,
חידון התנך עמוס חכם, ימי צקלג יזהר, מפעל טקסטיל דימונה,
הסלע האדום, סוסיתא
אוטוקרס
רחל פרחי מבת
ים, מורָה, דווקא נחמדה
עכשיו התור של
הבנים (ניסינו לְאַתְרָה, לשווא)
קיבלנו רדיו,
מפסח קליינרט, גדול, מבקליט שחור,
ניצב בַפינה ליד
הלוח המתרומם בין כיתת הלימוד לחדר האוכל
גביע העולם
בכדורגל בשבדיה פלה גרינצ'ה נבחרת חלומות שלא תחזור
שנת בר מצווה, טלית
אין, תפילין אין. שמעתם שיש תלמוד ?
יש משימות, מי
זוכר. ירון אומר שלעבור בטבעת אש. זו בגרות.
הולכים לבית
הכנסת בשדה יעקוב. מה הקוביה השחורה ששמים על המצח
נבחרים מיטב
בחורינו למוסיקה,
רוחלה לפסנתר
ואלי לחצוצרה, אלי קַלְבֶּרְט
גלעד משיא לעצמו
כינויי כבוד, בבחינת אם אין אני לי, וחותם מאמריו
בשם המפואר יוהנס
כריססטמוס וולפגאנג אמדאוס שלוקה.
ישנים מעורב,
כשהן מתלבשות, תסתובב
כרם אלונים
הגדול בישראל, כך אמרו, גולת הכותרת ענבי דבוקי, דומים לענבי טלי של היום
יוצאים בחושך,
הרגליים מתנדנדות ממשטח העגלה
בשמונה ארוחת
בוקר בסככת הכרם
סלט של ישראל
אוברוויס (אמיר) וחביתה של יונטל. מרוב שהֶקְציפָהּ הייתה נפוחת אוויר כְעוגת
טורט.
בתשע חוזרים
לבצור במצב SLOW
בעשר בבריכה
דְרים לֶנְד
קוטפים גם שזיפים,
מטלי אוגדן וסנטה רוזה, אחר כך המאוחרים סָצוּמה קֶלְסי וְוִיקְסון
עולים לכתה ח'
אוי בן גוריון
אתה עדיין שם?!
