סתיו

פַּעַם הַחַמָה בַּשָמַיִם זוֹהֶרֶת.

פַּעַם מֵאַחוֹרֵי עֲנָנִים הִיא מִסְתַתֶרֶת.

לְפֶתָע פִּתְאֹם קוֹדְרִים הַשָּמַיִם,

וּמֵהַעֲנָנִים טִפּוֹת  יוֹרְדוֹת עַל הָאַף וְעַל הָעַיִן.

עֵת בּוֹא הַסְתָיו,

מְבַשֵׂר לָנוּ הֶחָצָב.

בָּא  גַם הַנַחְלִיאֵלִי וּפָרְחָה הַסִתְוָנִית.

סְגוּלָה , קְטַנָה  וּבַיְשָנִית.

כְּשֶגֶשֶם רִאשוֹן  יוֹרֵד עַל הָעִיר.

רֵיחַ הָאֲדָמָה הַלָחָה עוֹלֶה לָאֲוִיר.

אַךְ, מַה נָעִים, בּוֹשֶׂם הַטֶבַע הטוֹב

לִשְאוֹף עָמוֹק אֶת הָאֲוִיר הַרָטוֹב.

אַךְ לְעִיתִים נוֹשֶבֶת רוּחַ חֲזָקָה

והִיא בְּכָל דָבָר בְּדַרְכָּהּ מַכָּה.

הַסְּעָרָה מְחַבֶּלֶת וּלִנְזָקִים גּוֹרֶמֶת

ושִׂמְחַת הַגֶּשֶם כִּמְעָה נִפגֶמֶת.

 סְתָיו סְתָיו הַפַכְפָּךְ,

אַתָה מְשוּנֶה כָּל כָּךְ.

פַּעַם חַם וּפַעַם קַר

פַּעַם בָּהִיר וּפַעַם מָטָר

מַה תִּהְיֶה מָחָר?