על פי נושא במת הדיון

קבלה

על פי נושא במת דיון של גלי

תמונת לשון

קבלה

צמרמורת וחום גבוה כאילו 37.7 אדם מהישוב יגחך ויאמר שהטמפרטורה הזאת אינה חום מדוד לצמרמורת ובטח לא חום גבוה. א הטמפרטורה הנורמלית אצלי 36.8 ולכן 7.7 אצלי חום גבוה.

קיבל אותי במסדרון בית החולים ברזילי אשקלון פנימית ד' רופא ערבי צעיר זקן צרפתי מעטר את פניו, ד"ר נג'ד.

"כיף חאלק?" שואל אותי.

"מה עונים" אני שואלת

"חמ  דולילה" הוא עונה וצוחק איתי צחוק מתגלגל.

בפרק זמן זה בודק את  גרוני, אוזניים, לב ועוד ועוד.

"וואלה" אומר ד"ר נג'ד "אתם מפחידים"

" אני מפחידה?" הצחוק מסיר ממני את האפשרות שאני בכלל חולה.

" כחולת דיאליזה חיידק הצליח לאכוף את הסטריליזציה והתמקם במערכת הדם".

"מה, אז הוא יטרוף אותי"?

"עם הצחוק המתגלגל שלך הוא רק מבקר הוא יברח משם מהר, לא אוהב אנשים נלחמים". הוא עונה והפעם פניו מודאגות משהו.

ילדי מספרים לי שהתעופפתי כמו חייזר, רועדת מצמרמורת ביקשתי הרבה שמיכות שלא יהיה לי קר.

אחרי כשעה בפרוזדור ד"ר נג'ד  לקח תרבית מדמי  כמו כוס יין אדום לברר את סוג החיידק.

הועברתי לחדר מ"ס 2 לידי עוד שתי חולות צעירה וקשישה לידן סועדים אותן בני משפחה.

למחרת הבוקר הראשון בדיאליזה של בית החולים לקחו דם גם ממכונת הדיאליזה. בערב הגיע אלי ד"ר נג'ד.

"מצאנו, יש חיידק בדם."

"איזה חיידק איך קוראים לו?"

מחר תדעי , נעשה הכרה ביניכם".

החיידק לא ידידותי במיוחד אך אינו ממשפחת הקקטוסים."

זה כבר נחמה" אני עונה.

הטיפול באנטיביוטיקה יהיה תהליך ממושך החייזר הזה לא מתרגש מאנטי ביוטיקה." הדיאליזה האחרונה בבית החולים בני הצעיר יושב לידי מספר על ילדיו ומשפחתו לפני הניתוק מהמכונה ההקאות בישלו אותי עד שחזרתי למחלקה שם חיכתה לי ארוחת צהריים, הרעב היכה בי, אכלתי מה שניתן היה לאכול מזון קר ולא טעים. האח שטיפל בי הביא לי מכתב שחרור ואנטיביוטיקה. ביקש להקפיד עד בדיקה אחרי שבועיים מהמכון הדיאליזה ששם אני מטופלת.

חברים זו אינ

ה חוויה נעימה בכלל דיאליזה זה לא פיקניק. הרצון לחיים יותר חזק מכל חיידק.

אני מאושרת שהצלחתי לכתוב אחרי תקופה ארוכה שלא יכולתי לכתוב. אני מתאוששת לאט עוד הרבה טיפולים לפני עם העיניים,.

אדון חיידק כנראה מתחיל להימאס לו אולי הוא מחפש דרך לצאת.