זֶה לֹא יִהְיֶה הַסְּתָו הָאַחֲרוֹן - ש.ח. כי ביום א נסע ליממלח :)

סֶפְּטֶמְבֶּר הַיָפֶה - פגישה עם ד"ר ארי כהן משתיל הכבדים מניו אורלינס - המלאך בלבן

ספטמבר הוא חודש נהדר לדידי ביחוד ספטמבר הזה. הוא מלא תוכן מרתק ומלא עניין ומפגשים מרגשים! קודם כל צפויים לנו עוד מעט המון חגים, חופשים, ארוחות חגיגיות וככל שהדבר נוגע לי גם המון....ים! כאמור ספטמבר עמוס בשבילי, במיוחד בשבילי, בהמון אירועים: חזרתי באהבה גדולה, אחרי החופש למקום עבודתי בגן . פגשתי בילדים המדהימים שאני כה מחוברת אליהם. נוסף לאהבתי הגן וילדיו יש לי חתונות שאתארח בהן.(נראה לי שילכו עליהן ישירות כל המשכורת והפנסיה שלי)
בלו"ז שלי היה גם מפגש עם חברים יוצרים קבוצה כותבי שירה ופרוזה הקוראת לעצמה "דרך המילים" (6.9)בהנהלתה של גלי צבי ויס הנפלאה ואנשים מדהימים אחד אחד ובטח עוד אדבר עליו בפוסט אחר שכן יש כל כך הרבה תמונות מאותו מפגש)
אוהו! אני מתרגשת במיוחד לקראת פגישת מחזור עם החברים שסיימתי איתם את התיכון בשנת .1972- 45 שנים לא נפגשנו.(וזה יהיה השבוע) מעניין לראות איך אנשי המחזור שלי נראים אחרי 45 שנים. האם נזהה זה את זה? יש כמובן תמונת מחזור של 1972 התהייה גם תמונת מחזור של 2017...? ומה יחשבו עלי בראותם אותי? (חסר להם שלא יתפעלו...)
אבל האירוע המשמעותי ביותר כבר התקיים. בשלושה בספטמבר. ה-מפגש בהא הידיעה! 
קדם לו מפגש בדיוק לפני שנה. פעם נוספת הוזמנו ל"שבת אחים (לגורל) גם יחד" 
כל מושתליי הכבד שעברו את ההשתלה בניו אורליאנס, ארה"ב. הניתוח שנתן להם חיים.
התכנסנו בביתם של לימור וקובי בגבעתיים , לימור גם היא אחת "משלנו" :) פעילה מאד למען כל המושתלים היא גם עברה השתלה והם אירחו אותנו בשפע חום ואהבה זו השנה השנייה
לשמחתנו הגיע עם רעייתו גם ד"ר ארי כהן המנתח היהודי בבית החולים "אושנר" בניו אורלינס 
בישראל אין כל כך מודעות לתרומת איברים ולכן אנשים הזקוקים להשתלה צריכים לטוס לחו"ל כדי לזכות בחיים חדשים -
אישי היה הראשון שהושתל שם לפני שבע שנים, לפני כן היו ההשתלות במקומות אחרים בעולם. בישראל אנו לדוגמה, חיכינו 8 שנים. כמובן שהמחלה לא עצרה שנים קשות של בדיקות, אשפוזים עד שהגיע הרגע המיוחל כשטסנו לקבל חיים מידיו המבורכות של ד"ר כהן בניו אורלינס 
המושתלים ובני או בנות זוגם התרגשו מאד במפגש. חיוכים רבים פוזרו, נשיקות וחיבוקים, כה הרבה אהבה בקרב אלה שנעשו בתוקף נסיבות חייהם למשפחה אחת; משפחת מושתלי הכבד.
כולם קיבלו חיים חדשים!
הבית המה מקיר לקיר, הגיעו מושתלים חדשים; אנשים שלא הכרנו עד כה, כל אחד מן המושתלים סיפר בקצרה על ההמתנה בישראל, על הנסיעה לארה"ב למלונית, לבדיקות, ולחכות לטלפון המיוחל "יש השתלה. אתה מוזמן להתאשפז" חלקם ממש זכו בחיים חדשים לפני שלושה חודשים, כאלה שקדמו להם שמונה חודשים ושנה וחודשיים נוכחנו איך משפחת המושתלים הולכת וגדלה. כולם "ילדיו" של ד"ר ארי כהן , הוא מי שניתח של כולם. הוא מי שהושיע את כולם.
כל השנים נוסעים עוד ישראלים לניו אורלינס למצוא בה את ישועתם; לקבל כבד חדש ו-חיים חדשים! כשמגיעים לשם, יש מי שמחבק את הבאים הלא הם אנשי בית חב"ד שמנסים להקל את השהייה שם, להנעים את הזמן עד ההשתלה אני זוכרת בתודה עצומה איך אימצו את אישי ואותי בלעדיהם היה לנו הרבה יותר קשה לקראת הצעד הגורלי של ההשתלה
במפגש, אחד המושתלים ניגן על אקורדיאון ביחד עם חברו משה בן עמי שהיה נגן של אריס סאן ושניהם ניגנו ביחד על 2 אקורדיאונים, הצטרפנו למוסיקה ושרנו כולנו בצוותא 
הנעימו השניים את הערב לתשואות המשפחות במעמד המרגש הזה
לאחר סבב השיחות וצילומים של כולם עם כולם; וביחד עם הרופא ואשתו, התפנינו לאכול מן המטעמים שכל אחד מאתנו הביא..
כך הרבה אור היה שם ואווירה מחבקת ונפלאה

~

ד"ר כהן בחולצה האדומה

*תמונה קבוצתית של מושתלי הכבד

*שלושה מושתלי כבד במרכז התמונה כולל אישי 

*ד"ר ארי ואנוכי