רְאֵה שָׁם מִמּוּל ,
לֹא רָחוֹק מִשֻׁלְחָנֵנוּ -
יַלְדָּה קְטָנָה שָׁם.
כָּמוֹנִי אָז
תִּהְיֶה אִשָּׁה
כְּמוֹתִּי עַכְשָׁו.
יוֹדֵעַ מַהִי הַמַּנְגִּינָה?
הַנְּעִימָה וְהַמְּתוּקָה בָּעוֹלָם?
נַחֵש,נַסֵה! נַחֵש...
מַנְּגִינַת הַחָלִיל ?אוֹ הַכִּנּוֹר?
הַפְּסַנְתֵּר?וְאוּלַי הוּא הַנֶּבֶל?
יוֹדֵעַ?
אִם לֹא -
חַכֵּה מְעַט וַאַסַפֵּר.
גַּם אֲגַלֶּה לְךָ דְּבָרִים
עַל הַמַּנְגִּינָה הַנְּעִימָה וְהַמְּתוּקָה שֶׁבְּכֻלָּן.
(חַכֵּה, חַכֵּה אַל תִּהְיֶה קְצָר רוּחַ
הֲרֵי אָנוּ רַק בָּהַתְחָלָה, בַּהַקְדָּמָה לְמָחוֹל)
וּבְכֵן, רֵעִי הַסְּכֵּת וּשְׁמָע. אֲבָל קֹדֶם:
רוֹאֶה?
לֹא רָחוֹק מְאִתָּנוּ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּסְעָדָה
בַּפִּנָּה הַמוּאָרָה,
יֹשְּׁבָה יַלְדָּה קְטָנָה, לֹא אִשָּׁה. יַלְדָּה קְטָנָה יָפָה
בְּיָדָהּ כַּף, מְקִישָה עַל צַלַּחַת
(אַתָּה רוֹאֶה אִיש? - בְּאָזְנְךָ אֶלְאַט - כָּזוֹ בְּדִיּוּק הָיִיתִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגִילָהּ)
הַיַּלְדָּה שָׁם מְקִישָה עוֹד בְּכַף עַל צַלַּחַת
חֲסְרַת סַבְלָנוּת. רוֹצָה דָּבָר.
כְּמוֹתָהּ אֲנִי עַכְשָׁו. רוֹצָה רוֹצָה.
לֹא!. כְּבֹש סַקְרָנוּתְּךָ
עֲדַיִן מֻקְדָּם לְהַבִּיעַ אֶת מָה
רוֹצָה.
אֲנִי עַכְשָׁו, אִשָּׁה יַלְדָּה
לָהּ יֵשׁ רַק שְׁאֵלוֹת
וְגַם לִי כְּמוֹתָהּ הָיוּ בִּשְעָתִּי.
עַכְשָׁו -
יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבוֹת
שְׁנֵינוּ בִּמְסוּבִים בַּמִּסְעָדָה,
בְּפִינָּה חֲשׁוּכָה כַּמּוּבָן.
לְאוֹר נֵרוֹת - לַאוֹהֲבִים נוֹעַדוּ
רְעֵבִים כְּמוֹ צָמְנוּ יָמִים
("לֹא רַק לְאֹכֶל שָׂחָה לְעַצְמִי בְּלֹא קוֹל
שֶׁלֹּא יִשְמַע, שֶלֹא יֵדַע לֹא עֲדַיִן)
לֹא רָחוֹק מְאִתָּנוּ עַל בָּמָה קְטַנָּה ,
מְנַגְּנִים לָנוּ טוֹבֵי הַנַּגָּנִים
עַל חַלִיל,כִּנוֹר, פְּסַנְתֵּר וַנֶבֶל
תִּזְמֹרֶת חוֹגֶגֶת אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
וַאֲנַחְנוּ רְעֵבִים - זוֹכֵר?
יָדִי אָסוּפָה בְּיָדְךָ הַחֲזָקָה
וְאָנִו לְקֶצֶב הַמַּנְגִּינָה הָעֲדִינָה
נָעִים בִּמְקוֹמוֹתֵּינוּ
קָדִימָה וְאַחוֹר, לִיְמִין וְלִשְׂמֹאל
בִּתְנוּעוֹת קְטַנּוֹת מְאֹד.
(כְּמוֹ בְּטַנְגּוֹ תּוּגָת אַהֲבָה)
מֵתַק הַצְּלִילִים מְנַגֵּן עַל מְקוֹמוֹתֵּינוּ הַרְגִישִים בְּיוֹתֵר.
מוֹקְדֵי הַעֹנֶג
כְּאִלּוּ בַּמַּחְתֶּרֶת. נוֹגְעִים וְלֹא נוֹגְעִים. וַשׁוּב!
וַאֲנַחְנוּ רְעֵבִים - זוֹכֵר?
(רָעָב לְאֹכֶל, אַל תִּסָּחֵף. עוֹד לֹא אֶחְשֹׂף כֹּל סְפוּנוֹת עֶרְגוֹתַּי)
אַתָּה,
מֵישִׁיר אֵלַי מַבָּט,
אֶל תּוֹךְ עֵינַי הַשְּׁקוּפוֹת
הַמְקִילוֹת עָלֶיךָ אֶת הַחֲדִירָה אֵלַי
יֵשׁ וּמַבָּטִים יְדַבְּרוּ בְּעָצְמָה רַבָּה יוֹתֵר
מִמִּלִּים הַיּוֹצְאוֹת מִפֶּה
נוֹעֵץ מַבָּטִים וְאוֹמֵר (אוֹ כְּאִלּוּ אוֹמֵר):
"אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ... הַדָּבָר הַנִּפְלָא בְּיוֹתֵר שֶׁקָּרָה לִי
בַּךְ בָּחַרְתִּי מִכֻּלָּן,
רוֹצֶה לָשֶׁבֶת עִמָךְ אֶל מוּל הַגַּלִּים
שֶׁעֲלֵיהֶם בְּעֶצֶם כְּבָר אֲנִי יוֹשֵׁב
אֵלֶּה הַסּוֹחֲפִים אוֹתִי אֵלַיִךְ.
רוֹצֶה
לִסְרֹק שְׂעָרֵךְ,
לִסְרֹק עוֹרֵךְ,
לְפְרֹט עַל מֵיתָרֵי גּוּפֵךְ -
אֵלֶּה הָרְגִישִׁים כֹּל כָּךְ
וְנַעֲנִים בִּצְלִילֵי הַסְכָּמָה נִרְגָּשִׁים.
רוֹצָה
לַשִּׁיר לָךְ וְאִתָּךְ,
שִּׁיר שֶׁיִּהְיֶה רַק שֶׁל שְׁנֵינוּ
וַאֲנִי הִרְהַרְתִּי...
נִסְחֶפֶת.
זוֹכֶרֶת שֶ -
זוֹ הָיְתָה הָאֲרוּחָה
הֲכִי טְעִימָה שֶׁאָכַלְתִּי בְּחַיַּי.
וְכָךְ גַּם -
מָה שֶׁאֵרַע אַחֲרֶיהָ.
וַאֲנִי רַק בָּאתִי מֵ....אַהֲבָה.
~
מן דיאלוג בין גבר לאוהבת ע"ח ילדה קטנה בלב כל גבר קיים חלום -
לפגוש בה– האחת הילדה שהפכה לאישה,להגות את שמה כשתגדל בצמרמורת וחום,
לנשום ולחלום מגעה - בכל מבט...כשתגדל
בכל נשמת איש שוכנת התקווה -
נשמות מאירות ברחבי הפלנטה -שטות בהקיץ על גבי ענן מבודד,
בחורפים עפים בין עבים ברקים להם בוהקים
בכל נפש סודות כמוסים עטופים,מבול אהבה באור יקרות אותם שוטפים,
כל פינה בחדרי הלב השכוחים -עונג רוגע וחום מציפים - סוחפים.
לכל נשמה מצפה גורלה אי שם,להדליק בנפשה אור - מלוא העולם,
ככדור המתגלגל בשלג נערם, צליל כאבך נדם - בניגון אהבת העולם.
~
בציור הראשון שלי מפעם...מצאתי את הילדה שבי..ולקחתי אותה אל ראש ההר :)
