איך שהגלגל מסתובב/ש.כהן
חלק מס 4
עידו הגיע לתחנת המשטרה בתל–אביב, נגש לדלפק ופנה לשוטר התורן.
"שלום, אני באתי לשחרר בערבות את אחת העצורות כאן" פנה עידו לשוטר.
"את מי באת לשחרר?", השוטר הביט בעידו בפליאה.
"בחורה בשם תמי" השיב עידו.
"אין כאן בחורה בשם כזה" השיב השוטר.
"אולי היא הזדהתה בשם אחר?" שאל עידו.
"יש כאן שתי נשים לאחת קוראים סיגל ולשנייה ריקי, את מי באת לשחרר?"
"ריקי? נימת הפתעה נשמעה בקולו של עידו.
"אפשר לראות תמונות שלהן" שאל.
"השוטר הראה לעידו שתי תמונות. הוא זיהה מיד את התמונה של תמי, השניה לא היתה מוכרת לו.
"זאת הבחורה" עידו הצביע על התמונה של תמי.
"קוראים לה סיגל, לא תמי, "מי אתה בשבילה?" שאל השוטר.
"קרוב משפחה?" ענה עידו.
"קח אותה מפה ותסביר לה שבגלל שאין לה הרשעות קודמות אנחנו משחררים אותה על תנאי, אסור שתעבוד יותר בזנות, זה ברור לך?"
"כן, בסדר גמור. אני אדאג שזה לא יקרה שוב".
"תודה עידו, אני לא יודעת איך להודות לך" אמרה תמי שיצאו מתחנת המשטרה, בקולה ניכרה התרגשות רבה.
"קוראים לך סיגל או תמי?" שאל עידו כשחיוך קל על שפתיו.
"קוראים לי סיגל" ענתה, לפתע חיבקה את עידו ופרצה בבי מר.
עידו היה מופתע, הוא חיבק בחזרה את סיגל ולא ידע מה לעשות עכשיו.
"בואי", עידו יצא מתחנת המשטרה כשהוא מחבק את סיגל. מחשבות רבות התרוצצו במוחו. מה יעשה עכשיו ? מה היא מצפה ממנו?
סערת הנפש המתחוללת בתוכו ניכרה היטב על פניו.
"איפה את גרה?" שאל לפתע.
"כבר אין לי דירה, בעל הדירה סילק אותי מהבית כי לא שילמתי שכר דירה" ענתה סיגל בקול רפה.
"איפה התגוררת מאז? שאל עידו בפליאה
"בבית הקטן בפתח תקוה שם קיבלתי לקוחות" ענתה.
"לא, את לא יכולה יותר להמשיך עם זה" אמר בקול זועם.
עידו לקחת את סיגל למכוניתו. שניהם התיישבו, הוא התניע את מנוע המכונית
והחל לנסוע. סיגל הסתכלה על עידו בעיניים מלאות אהבה, היא ליטפה ברכות את ראשו ושאלה לאן נוסעים?
"נוסעים אלי הביתה" ענה עידו כשהוא מביט בכביש, הלילה היה בעיצומו, ורק מכוניות מעטות נראו בדרכים, האוירה בחוץ היתה קודרת כך על כל פנים חש עידו.
*
ריקי ידעה היכן דני גר, היא רצתה לפגוש את אשתו, לספר לה איך הרס את חייה, איך שיקר לה במצח נחושה שהוא אוהב אותה, הוא זה שבגללו הרסה את נישואיה לעידו. היא ידעה כמה עידו אהב אותה למרות שידע על מערכת היחסים שלה עם דני.
ריקי החנתה את מכוניתה בקצה הרחוב בו גר דני והחלה לצעוד לעבר ביתו. כשעמדה מול הדלת צלצלה בפעמון. הדלת נפתחה ואישה צעירה יפת מראה עמדה מולה והחזיקה בידה תינוק כבן שנה, ולצידה עמד ילד קטן כבן ארבע.
"כן, מי את?" שאלה רונית אשתו של דני.
ריקי נעתקו מילותיה. כל המחשבות על פירוק המשפחה של דני התנפצו אל מול התמונה התמימה של האם ושני ילדיה.
"אני חושבת שטעיתי בכתובת, סליחה" ענתה כשהיא מסתובבת והולכת חזרה לרכב שלה.
רונית ידעה בדיוק מי זאת שעמדה מולה כשפתחה את הדלת. היא ידעה גם בדיוק מה מערכת היחסים של בעלה עם אותה אישה, אך החליטה להתעלם. "בגלל הילדים" ניסתה לשכנע את עצמה.
"לא קרה שום דבר, אנשים טועים לפעמים" אמרה רונית וסגרה את הדלת.
ריקי נהגה ברחובות תל אביב ונפשה סערה. היא הבינה שדני לעולם לא יפרק את התא המשפחתי שלו.
"אני לא יכולה לעשות לה את זה, אני לא יכולה לפגוע בילדים שלהם, הרי כל זה היה באשמתי, טעיתי כשביקשתי להתגרש מעידו, טעיתי שבכלל התאהבתי במישהו אחר" אמרה לעצמה תוך כדי נהיגה לשום מקום.
אחרי שעתיים של נהיגה סחור סחור חזרה לביתה. חלצה את נעליה , מזגה לעצמה כוסית וודקה , ולאחר שהתפשטה נשכבה על המיטה. הודעת וואטסאפ חדשה שהופעה על צג הטלפון הנייד סיקרנה מייד אותה. ההודעה היתה מדני והיתה כתובה בה מילה אחת "תודה". חיוך מר על פניה המחיש את גועל הנפש שחשה כעת לדני , והחליטה להתעלם מהודעה, ומיד החליטה לשלוח הודעת וואטסאפ לעידו.
*
"בואי תכנסי" פנה עידו לסיגל כשפתח את דלת הכניסה של הבית. סיגל נכנסה תוך שהיא מביטה וסוקרת את חלל הדירה הקטנה שעידו שכר.
"רוצה לשתות" עידו שאל כשהוא מוזג לשתי כוסות יין מסוג קברנה סוביניון.
"כן, תודה" ענתה ונאנחה אנחה גדולה.
"לחיים" עידו נתן לסיגל את הכוס ושניהם לגמו מהיין.
סיגל נשכבה על הספה בסלון הקטן. עידו הביט בה והיה מוקסם מיופייה.
"בוא, שב לידי" פנתה בעיניים מזמינות לעידו. עידו נעתר לבקשתה והתיישב לידה. סיגל הביטה בעיניו של עידו שנראה מהופנט. אט אט קרבה את שפתיה לשפתיו של עידו ונשקה להם בחוזקה. עידו התמסר לנשיקה וכל נורות האזהרה שדלקו במוחו אחרי המפגש אצלה בחודש שעבר היו כלא היו. המשחק המקדים ערך לא יותר מדקה אחרי זה ריחפו שניהם בעולם התאווה, שניהם הרגישו בעננים עד לרגע שפתחו מצנחים ונחתו נחיתה רכה בקרקע המציאות.
הם שכבו על גבם והביטו בתקרה ושתקו. סיגל הסתובבה לכיוונו של עידו
"על מה אתה חושב עכשיו ?" שאלה סיגל.
"אני לא יודע, אני מבולבל" ענה.
"למה? שאלה .
"נכנסת לי ככה לחיים, מבלי שהתכוננתי לכך" ענה עידו כשהוא עדיין מביט בתקרה.
"תסתכל אלי עידו, אתה המלאך המושיע שלי, אני חייבת לך המון"
עידו הסיט את מבטו מהתקרה אל סיגל. עיניה שידרו לו אותות מצוקה.
"מה את רוצה סיגל"? שאל כשהוא נאנח.
"אני רוצה אותך" אמרה וחיבקה חזק את עידו. עידו התמסר לחיבוק ונשק לשפתיה של סיגל.
"קח אותי" לחשה תוך שהיא החלה לנשק את כל חלקי גופו של עידו בעדינות מענגת.
נפשו של עידו סערה, מצד אחד נמשך לסיגל ומצד שני הידיעה במה עסקה הרתיעה אותו לפתח איתה קשר של אהבה.
"מה עם הלימודים שלך"? שאל לפתע עידו.
"אני לא לומדת" ענתה כשהיא משפילה את עיניה.
"אמרת שאת לומדת משפטים, חברת קיבוץ ".. תהה עידו ומבט של פליאה בעיניו.
"שיקרתי, כל המודעה היתה שקר אחד גדול. חיפשתי כסף גדול לכן החלטתי להיות נערת לווי, התאכזבתי, וכשראיתי מי הלקוחות שהגיעו אלי התעורר בי גועל. אתה היחיד שמצא חן בעיניי ונמשכתי אליך" ענתה.
"מה את רוצה לעשות עכשיו?" שאל עידו.
"אני לא יודעת עידו, אני צריכה עדיין למצוא את עצמי" ענתה.
"את תמצאי סיגל" עידו ענה לה תוך שהוא מסתכל בהודעות הווטסאפ שבטלפון הנייד שלו. לפתע קרא את ההודעה של ריקי: "עידו אני חייבת להיפגש איתך דחוף, בבקשה, ריקי".
ההמשך מחר - חלק אחרון.
