ארמונות בחול /ש.כהן - חלק ב.
בארבע אחר הצהרים אבא חזר מעבודה. כשאני מסתכל היום בראי, אני רואה אותו בדיוק כמוני. למה תמיד חשבתי אז שאנשים בני ארבעים הם זקנים. אבא שלי היה בן ארבעים. איש ממוצע קומה אך עם שער שחור שופע. עד גיל שבעים אני זוכר היה לו שער שופע אפרפר קצת אבל שופע.
"יש מה לאכול קְרִידָה?" היה שואל את אימי, אחרי שחיבק אותה ואותי.
"בטח שיש, הכנתי אֲבִיקׇס קוֹן אָרוֹס, בואו תשבו לאכול" נימת גאווה נשמעה בקולה. אימי היתה אשה בעלת פנים יפות ושיער שחור שופע וגוף עגלגל ומלא. אני תמיד אהבתי לאכול אורז עם שעועית, ועד היום זה המאכל האהוב עלי.
היו ימים אני זוכר שאימא התלחשה עם אבא ואז פנתה אלי ואמרה: "סָמִיקוּ, וָטֶה אֲנַדֶּה מָדָאם רָאשֶׁל, דִּיזִי לֶה כְּתוּמָדְרֵה קֶרֶה טֶנֶּה מַקָּהּ" (סמיקו, לך למדאם ראשל ותגיד לה שאימא שלך רוצה טנה מקה) .
הלכתי למדאם ראשל שגרה שני בתים לפנינו ברחוב שקוראים לו סטרומה. אז היה זה רחוב צר מאד.
"אימא רוצה טנה מקה" אמרתי למדאם ראשל שחייכה ואמרה לי להיכנס פנימה.
"שב" אמרה, אני אתן לך חתיכת עוגת שוקולד שאתה אוהב, ואחר כך הכינה לי כוס שוקו קר וסיפרה לי כל מיני סיפורי עם. אחרי שעה אמרה לי בסוף ללכת הביתה ולהגיד לאימא שנגמר הטנה מקה. שנים רבות אחרי זה הבנתי שאלו היו מילות הקוד שהרחיקו אותי מהבית ואפשרו להורי להתייחד בנחת...
בשעה שבע בערב ראיתי את אדון ברדוגו ,אדון שם טוב ואדון מזרחי עולים אלינו הביתה.
אבא הזיז לאמצע החדר הקטן את השולחן מהמטבח, ושם עליו שמיכת צמר. כך ישבו להם מסביב לשולחן כדי לשחק פוקר. כל יום בבית אחר. היום זה היה התור של אבא שלי לארח.
אני ישבתי ליד אבא שלי, עד היום אני לא מבין איך משחקים פוקר, ורק ראיתי שכל פעם מישהו אחר מחלק קלפים, ואז אדון ברדוגו תמיד אמר " פָּרוֹל " ואבא שלי אמר "פּוּל אָס" והמטבעות והשטרות עברו מיד ליד . "זה משחק על כסף קטן רק בשביל להעביר את זמן" אבא תמיד היה אומר.
אדון ברדוגו היה ממוצע קומה, קרח עם שפם ותמיד מחייך. "זָ'מֵד לָהּ וִי" כל הזמן היה אומר. הם כל הזמן דיברו בצרפתית אולי כדי שאני לא אבין. כמעט כל יום שיחקו משבע עד עשר בלילה.
כשאבא שלי הרוויח, הוא תמיד חייך, וכשהוא הפסיד היה אומר לי להיכנס לחדר ולצייר לו ציור. אולי זאת הסיבה שאני יודע היום לצייר.
אדון שם טוב היה גבר יפיפה, גבוה חסון עם פנים של דוגמן. כל היום היה רוכב על אופניים והיה אוסף גרוטאות. מסכנה היתה אשתו. הוא תמיד בגד בה עם נשים אחרות. את זה סיפרה לי אימי כשבגרתי. בחצר שלו היה מנסה לתקן ולשפץ את הגרוטאות, ואלוהים יודע מה היה עושה עם זה. עשרות שנים מאוחר יותר כשעברתי ברחוב והסתכלתי לתוך החצר של אדון שם טוב שמזמן עבר לעולם שכולו טוב, וראיתי את הגרוטאות עדיין בחצר. הם מתו יחד עם אדון שם טוב.
אדון מזרחי היה גבר קטן קומה שקט ומופנם. בזמן המשחק היה שותק, ומסתכל בעיניים כלות איך הוא נפרד מכספו..
ואני ילד בן השש שרק רצה ללכת לים ולבנות ארמונות על החוף.
אבא הבטיח שנלך בשבת, לא תמיד קיים את הבטחתו ואימא תמיד כעסה עליו בגלל זה.
"דְּקֵּה נוֹ טוֹמׇס אֶל צִ'יקוֹ הֲלָמָאר?" (למה אתה לא לוקח את הילד לים?)היתה אומרת לו בנימה של כעס.
"בסדר, בסדר עוד מעט נלך" אמר לה.
אימא היתה שמה בקופסה אחת כמה בּוֹיוֹס עִם גְּבִינָה וּפַזִּי, ובקופסה נוספת חתיכות אבטיח קר .
"יאללה תלכו " אמרה כשנתנה לאבא תיק עם מגבת ואת הצידה לדרך.
קיץ חם בקריית ים של שנת 1957 . עיירה קטנה של עולים חדשים על חוף הים, ואני עם אבא שלי על החוף החם בונה לי ארמונות מחול, ואבא משגיח שאני לא ארוץ מתוך התלהבות לתפוס את הגל ששטף את הארמונות וחזר למים.
כשחזרנו הביתה אמא רחצה אותי ואני הלכתי לישון, וכשנרדמתי ראיתי בחלום את חיימק'ה מוכר לי נפט ואת מדאם חנה עם המספר הכחול, והיא הסבירה לי שהגרמנים רצו להרוג אותה, ושלחו אותה למחנה, וכתבו לה על היד מספר כי התכוונו להרוג אותה, והיא הצליחה לברוח ולהתחבא אצל משפחה פולנית עד שנגמרה המלחמה. אחר כך הלכתי לשחק פוקר עם אדון ברדוגו שכל הזמן מחייך, ואדון שם טוב על אופניו מנופף לי בידיו, ואז אמא אומרת לי: " סׇמִיקוֹ קְרִדוֹ לך עם אבא לים ותבנה ארמונות בחול".
תם ונשלם.
