הגברת אהובה לב הייתה מיליונרית עם תודעה של הומלסית, יענתו מה זה אומר? שהייתה אוספת בקבוקים ומוכרת אותם ומצד שני גרה כמו רווקה בדירה יפה ברחוב אלחריזי מרכז רחובות הירוקה והייתה נקלעת לקרית עקרון כי שמה היו הרבה בקבוקים (בגלל החפלות) וגם, שתהיה בריאה, הייתה עושה את הדרך על אופניים עם רמה, ובסבל, מה שנקרא היו כל הבקבוקים שאספה, מבקבוקי בירה מכבי וגולדסטאר ועד פחיות של רדבול)
הייתה לה פנסיה תקציבית בגלל שהייתה קודקוד במשרד המשפטים וגם בגלל שירשה מאבא שלה עשהאל מוגרבי בית מרקחת שהיה ברחובות הראשיים של רחובות
וזה היה בית מרקחת ידוע, בית מרקחת עשהאל מוגרבי. אבל איך ממוגרבי היא הייתה הופכת לאהובה לב? ובכלל השם הפרטי שלה היה לאה, יענת'ו מה זה? דוקטור ג'קיל ומיסטר היד? מה זה? פיצול אישיות? גדי בעור נחש? צ'יטה בתוך פיתה?
פשוט מאוד, בתעודת הזהות היא הייתה לאה מוגרבי ובמכתבים הגדולים של המלשינות והשטינקריות שהייתה עושה למנכ"ל העירייה של קרית עקרון ורחובות, הייתה כותבת בשם עט "אהובה לב"
ולמה?
אותה אהובה לב שבעצם היא לאה מוגרבי הבת של הרוקח עשאהל מוגרבי הייתה יושבת בספריית נווה חמודותיים שנמצאת בקרית עקרון וקוראת בעיתון "הארץ" במדור גלריה ואוי ואבוי אם העיתון היה נעלם לה, היא הייתה ישר כותבת מכתב למנכ"ל המועצה של קרית עקרון בשם "אהובה לב" והרבה נכוו ממנה ברותחין ובצוננין ובצנוניות, שתהיה בריאה עד מאה ועשרים, ולא רק זה, אם הייתה רואה משהו ברחובות או בקרית עקרון שלא מצאה חן בעיניה. מאחד נרקומן שאיפר את הסיגריה במדרכה או מישהי שעשתה ספונג'ה בקרית עקרון וטיפטפה לכביש, אז ישר מכתב. אומרים עליה שהיא פתחה דואר ישראל משלה בדירה שלה עם כל הבולים והחותמות.
אבל פעם אחת לא היה לה מזל, כי יום אחד נקלע לספרייה של נווה חמודותיים הבן של שרית המרוקאית, ליאם שהיה מלכלך את הפה שלו, שהשם ישמור ויציל מקרני פרה ועד שוקו וניל.
והוא ראה את עיתון הארץ ושמה הייתה כתבה על סטייל ליוויס שהוא היה דלוק על הסטייל הזה ואהב מותגים, ובגלריה, ככה לקראת הסוף היה שובר הנחה של עשרה אחוז וההוא בלי לחשוב לקח את הגלריה ושם אצלו בתיק
ונכנסה אהובה לב, וחיפשה כהרגלה בקודש את עיתון גלריה ולא מצאה אותו, ואמרה לספרנית קרני ערקין שתגיד לה לכל הרוחות איפה נעלם העיתון.
וחיפשה קרני וגם אהובה לב חיפשה, חיפשו וחיפשו, בין המדפים של הספרים ובאגפים של המחשבים ובאגפים של כתבי העת
ובסוף מצאו את העיתון בולט מהילקוט של ליאם שיהיה בריא.
והגיברת אהובה לב חשבה שהוא ספרן יחד עם קרני ערקין, צרחה עליו: "יא פיזגאדו, גורסוס, קה נו פורמה דה בנאדם. יא לא מתבייש, איך אתה מעיז לעשות את זה, עכשיו אני כותבת מכתב למה שאתה לוקח עיתון לעצמך, יא ספרן מתלמד לא מתבייש"
וליאם לא נשאר חייב ואמר: "כושלרבקבק ערס, יא זקנה מסריחה, הומלסית, את לא יכולה לקנות לך עיתון הארץ? אני רואה אותך אוספת בקבוקים, רק בכסף של הבירה מכבי את יכולה לעשות לך מנוי של העיתון של הסמולנים הזה"
"איך ת'ה מדבר, קומו בוקה דיל ג'ורא" השיבה גיברת אהובה לב.
והספרנית קרני ערקין גם נזפה בילד, אבל בצורה רכה יותר, וביקשה מאהובה לב שתירגע מהג'ננה ושתשמור על הלב שלה שלא יהוה לה צינתור חס וחלילה, אבל היא לא נרגעה ואיך שהגיעה הבייתה לרחוב אלחריזי ישר כתבה מכתב למנכ"ל המועצה על הספרנית שלא מקפידה בנהלים ועל הערס ליאם (שלא ידעה את השם שלו)
ואחרי שבוע אחד ליאם בא שוב פעם לספרייה וראה שהספרנית ערקין מבעוסה לאללה ושאל אותה מה קרה, מה קרה שהיא חמוצה כמו לימון, ואמרה שחטפה על הראש ממנכל המועצה. וסיפרה שזו, הגיברת אהובה לב שהשטנקרה עליה, היא מליינית עם תודעה של הומלסית ואמרה שגרה באלחריזי במרכז רחובות בדירה שכולה שלה ויכלה לעשות מנוי לעיתון הארץ אבל היא קמצנית.
ולא רחוק משם היה חג פורים, וליאם זמם מזימה זמומית מלאה זימה וביום פורים נכנס עם כמה שקיות של משלוח מנות שמצא בחנות ממתקים (אחד בחמישה שקלים) ודפק על הדלת של הבית של אהובה לב והיא הייתה בהלם, והוא אמר שמתנצל והביא לה משלוח מנות והיא מסכנה, חייכה חיוך כזה של חצי ירח ואמרה "בטח, אני כבר מכינה לך משלוח חוזר"
והלכה למטבח להביא את הבונבוניירה שהביאה לה סבתא מתילדה לפני שנה וחצי. סבתא מתילדה (שהיא אחות של סבתא שלה החורגת שהיו שכנים אי שם במצרים, באלכסנדריה. ליד הטיילת בדרך למרסה מטרוח )ובדיוק אז ליאם חדר פנימה והתחיל לפשפש בין המגירות שבסלון שלה וגם בדק בין הספרים (היו שם מלא ספרים בגרמנית ובצרפתית) אם יש כמה ג'ובות לפחות לסיגריה.
ובינתיים אהובה לב חיפשה את הבונבוניירה ולא מצאה ולקחה כבר כיסא לחפש אותה בין המדפים העליונים
וגם ליאם לא מצא, אבל מצא מלא מכתבים של הלשנות שאהובה לב התכוונה להשתנקר על הספרייה וגם על מצב הרחובות ברחובות וגם על אמא שלו, שרית המרוקאית ששוטפת את המרפסת ביום שישי ומתיזה מים על המכוניות שעוברות
ובסוף מצא מאה שקל ואמר שזה ילך לכמה קופסאות של טיים ולקח הרגליים וכמעט ברח
ואז אהובה לב (שמצאה את הבונבוניירה אבל היא הייתה מלאה בג'וקים) נכנסה לסלון וראתה את הסלון בבלגן וראתה את ליאם מחזיק מאה שקל וצרחה צרחה איומה ואמרה
"לאדרון, קדימסיס. את האמא של המכתבים אני יכתוב עליך עכשיו אדון ספרן"
"אבל אני לא עובד בספרייה, אני סתם קורא" הוא צחק
"אתה יודע מה, אני אכניס אותך להיות ספרן ואז אדאג שיפטרו אותך"
אבל את המילה "אותך" ליאם לא שמע, כי היה כבר בשוונג, בדרך החוצה, עם המאה שקל.
וזה (כמעט) סוף המעשה
על ליאם הבלתי מנוסה
שיודע ללכלך הפה
וקילל אותה בעל פה
ועל אהובה לב
שסיימה יומה בכאב
כי מלשינה בלי סף
ולכל מקום דוחפת האף
