וִידּוּא אֲרִיגָה

וִידּוּא  אֲרִיגָה

בְּעֶרְגָּה,
בְּרֶגַע נִכְסַף
אוֹרֶגֶת אוֹתְך,
מְצָרֶפֶת,
 חוֹרֶזֶת,
  מְמַזֶּגֶת,
קוֹלַעַת
פָּרֹכֶת כְּמִיהָה
לְהִתְעַטֵּף בָּה.

הַשֶקֶט שׁוֹלֵחַ
מָשָב  שֶל עֶרְגָּה
אֲנִי מְבַקֶּשֶת
לָשׁוּט עִם הַזְּמַן
לִפְגֹּשׁ אֶת קַו הָאֹפֶק.

גַּלְמוּדָה  -
עוֹרֶגֶת אֶל הָאֶתְמוֹל
כְּשֶהַיִינוּ יַחַד.
אוֹרֶגֶת עָתִיד,
כְּמֵהָה
שֶנִּהְיֶה אָרִיג אֶחָד -
וְעוֹשָה
וִידּוּא אֲרִיגָה
~
 

גם אם אתה שוגה לחשוב שאיני רואה שום סימן, אני חשה

 את נוכחותך בכל רמ"ח איבריי,כל חושי מנגנים את הצליל:-
"הוא היה, הוא היה" .
נו תכחיש!  מרגישה שאתה נכנס לבלוגי וקורא בהם,
מריחה את הניחוחות שלך אשר הותרת ממממ.. נעים.
נחירי מתרחבים בעונג. נרגשת מן השובל המתוק לי שאתה משאיר.

לעתים אני מתורגמנית. כן,של הרגשות שלך,
הופכת אותם למילים הנישאות עם או נגד הרוח, תלוי במצב או ביום.
האם תרצה שאארוז לך את המילים שתרגמתי בסרט אדום וצלופן או רק בנייר צבעוני?
(אה,כן! אני אמנית העטיפה, אבל יפה וטבעית חמימה ורכה שבעתיים
ללא עטיפות בכלל... זאת  גילה את אוזני אוהב מן העבר) .
הישיר אלי מבט והסכת:  אם אתה מבקש להמריא  אל אופק, מכה בכנפייך
שא את מילותיי עמך, הן נועדו רק לך.
"למשתמש אחד בלבד".
גם שיר אותיר לך, נועד רק לך, אבל קודם אגלה את אוזנך במשהו
שאולי אינך יודע; על האהבות שנולדו עם כנפיים.
אז נחת נינוח לשעה קלה. שלב ידיים קרא, הקשב  והחכם:

האהבות נולדו עם כנפיים, הן נועדו להיות חופשיות לרחף באוויר
ולהתבדר ברוח החופשית.
אהבות נועדו להישיר מבט, לחייך, לחבק ולנשק באופן גלוי.
בחשיפה תחושה שרק אתה ואני והעולם הסובב כאילו לא קיים.

אוהבים נועדו לחוות את אושרם בזמן הווה, מיידית,ללא כל התאפקות,
כי אם יתאפקו כבר לא היו אהבות.
לחוש את הים, לרחרח את רגבי אדמה אחרי גשם ראשון,
להתפעל ממראה ההר הפורח
ולהגיד: "עכשיו, עכשיו אני מאושר ושמח".
ושוב לצעוק אל החלל,הים והשמיים: "עכשיו, עכשיו אני מאושר ושמח".

אל להן לאהבות להיות כלואות, הן חייבות מרחב, לרחף לאור השמש,
להתרחש  באפילה כאילו כל  אורות העולם נוגהים אליהן.
לבקש את האוויר, לחוש את הרוח בכנפיהן, בכל נקבובית של גופן - ובנפשן.
אהבות קצוצות כנפיים סובלות בשקט,אף כי הזעקות הן נוראות וקורעות.
ידעכו עד שהן גוועות ומתות בסתר.
אהבות הפורחות במסתרים, יודעות אמנם אושר אך אין קץ מכאובים.
אהבות אסורות רבות, גדולות, נפלאות ונועזות ידעה האנושות.
הם רחשו  סתר וניתן להן החופש בדיעבד, כשלבשו  צורה בדפי הספרוּת.
אהבות נולדו עם כנפיים, להיות אווריריות ולנוע ברוח החופשית.
 אהבות אסורות כמו ציפורים מיוחדות סופן למות בשקט ובמכאוב.
אהבות האדם בדיוק כמו הציפור - נולדו לחופש ולחיות גם באור.
האהבות האסורות - סופן ידוע מראש, כאחריותו של בן אנוש.
האהבות האסורות נכנסות מרצונן בדעה צלולה לכלא האהבה.
נועלות את השער בתנועה רחבה ומשליכות את המפתח 
 האהבות האסורות חוות בכלא תקופה נפלאה שנפשן לא ידעה כמותה.
כשהאהבות האסורות נחנקות בכלא כשהעצב והכאב חונק בגרונן,
עִזְרו להן לפרוץ את החומות, הניחו להן לצאת מן המרתפים
ולהיות שוב חופשיות!
~