הפיתול

שרטטת גלויות ססגוניות

של נוף

והגיגים משגרת יומך,

על תינוק שבכה

ועל האוטובוס בשכונה,

פעם הרפתקה רדפה הרפתקה.

עכשיו את מחוספסת,

רוממות האל בקצה קולמוסך,

שגרת יומך כבדה,

התינוק כבר מזמן נשבה

תוססת, דעתנית,

חסרת מנוחה,

לוחמנית,

ממש לא פשרנית,

את מגירה קצף על

נוצות נשמתך הפכו לברזל,

צבעי ליבך השחירו,

דרך הישרים התעקלה,

אך ברור כשמש

כי בסוף כל הימים

היא תפגוש בראשיתה.

וחוזר חלילה (?)