מסגרת אחת, כתומה וכחולה.

במסגרת אחת, כתומה וכחולה,

לבבות פועמים, מלאי רוך וחמלה.

דפים ושורות, מכונות כעורות,

מעידות על ימים, מספרות על דורות.

עיניים בוחנות, אוזניים אטומות,

שירת ציפורים בשפתיים חתומות.

וההיא שבפינה,  בקשב רב מאזינה,

למוצא פיהם במילים ובמנגינה.

השעות ממאנות לכלות את עצמן,

היא רושמת בליבה הערת יומן.

קשה לה וטוב, לא רוצה לעזוב,

היא למדה את הכחול והכתום לאהוב.

ומחבקים גם הם, באהבה ללא גבול!

מכוונים אותה באדיבות,

רק שתצעד באותו המסלול.

היא יושבת וחושבת לנוכח הקשיים,

על שערי השמים ועל מפקד השליחים.

נטיפי כאב נישאים על כנפי מלאכים,

רגליים קטנות מסתייעות

 באהבת רעים אהובים.