שמיים

השמיים שלו רחוקים מהגבול,

בינו לבין המטרה.

הוא חולש על גזרה צרת אופקים,

הכוללת מבוכים אפלוליים

של גן זואולוגי

בו הזברה משחירה ומלבינה חליפותיה

ומדשאה מוריקה מתרוקנת מצבעיה,

על שפת נחל שהצהיב בחום.

מאמציו להשתחרר גובים, בלי הרף,

כתמי זיעה עמוקים

ועיניו מביעות פליאה, מול דמעות

של ילדה קטנה ומוכרת

כשזיכרונו מערבב במוחו אמיתות,

יחד עם "מציאות אחרת."

טפטוף נעים מקל על תחושת המחנק

והחמה , בשקיעתה , דוהה

כדי להקל על פחדיו.

הוא זקוק למוטיבציה עכשיו,

להנעה שתביא הנאה,

שתשמש מגרש משחקים לתקוותיו.