ובאת בשדותיי

             חלצי מנעלייך

             השילי שמלתך

             ובאת בשדותיי

             כביום היוולדך,

             ואת יחפה

             ערום ועריה

             כהלך תם

             בארץ נוכריה.

             והלכת וראית

             קוץ ודרדר

             וחמה יוקדת

             לראשך מעל.

             ואז..לבשי ענווה

             ולרגלייך אמונה

             וחי נפשי

             בי נשבעה,

             כי מן הקוץ

             תצמח השושנה

             ומלהט חמה

             אכסך בעננה.