יש מן האור

ובא האור לנשמתי

ואליו כה ערגתי

וממנו שאוב שאבתי

ודלה את שירתי,

אור הגנוז בנשמתך נדחק מעט אך עתה שב במלוא זיוו 

והדמעה הזו,חביבים יסורים, בזכות האור יסורו המכאובים

כתיבתך פרשה מול עיני את הלכי נפשך, ורחבה היא  כנופל וגלוי עיניים רק בצד הקדושה

השירה בך כלבה תבעבע,

אתה כותב נפלא ,
שירך כשיר תפילה,

זכה נובע כמעיין המתגבר,
כתבתך נוגע מאוד ללב .

שאל משורר אחר

"התדע מאין נחלתי את שירי?

"...וידע המשורר רק פזמון קבוע

שיר תמיד יחידי ובנוסח ידוע."

ואתה

לא בקשת את שירתך

לא חיפשת חרוזים

להנעים ימיך

היא טבועה בך

היא בוערת בעצמותיך

ולפעמים מטענה כבד

על כתפיך הצרות

ולפעמים כדמעת שרף

היא  מכוה בבשרך.

נפלאה כתיבתך נאור

מאירה כאור גנוז.