חזרה ליצירות
שירים

ודי....לבמת הדיון של נורית, 25.12.17

צביה | (26/12/2017 13:08) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בחדר אחד, או כמו שמקובל לומר - על הספה
ישבתי לי, דמעותיי זולגות, קומתי איננה זקופה
מול פניו של הרופא ההדור בחליפה
עורי מושל מעליי, דמי שפוך, חשופה

הוא הביט בי ונתן לי תרגיל
ואני לו הקשבתי רוב קשב, כרגיל
כי הרי ידעתי - הוא לא רופא אליל
אבל האוויר בחדר בכל זאת היה כבר קצת דליל

הוא אמר: את היית על אוניה שבלב ים נטרפה
ועכשיו את לבדך על אי, רק את, וזה לא עניין של השקפה
וכל מה שנותר לך ביד הוא מראה, אין שום חלופה
אנא התבונני בה, ולא כדי לראות אם עודך יפה

אלא אל מעמקי הנפש התבונני, מה את רואה בתוך נפשך הכואבת
הביטי אל דברים שאהבת, ואל דברים שאולי את עדיין אוהבת
ומה את רואה שם באמת, הרי זוהי מלאכת מחשבת
האם עוד קיים בך הניצוץ, האם את עדיין כאש ושלהבת

ואני - הבטתי אל המראה, אל פניי
וחשתי כי כבדות מעט שתי ידיי
ומעט כהו עיניי
ודי. 

תגובות

גלי צבי-ויס / על ספת הפסיכולוג / 26/12/2017 13:23
צביה / אכן / 26/12/2017 17:33
מרים מעטו / ~love~ / 26/12/2017 14:54
בשן / המראה / 26/12/2017 17:29
צביה / המראה כמטפורה / 26/12/2017 17:32
נורית ליברמן / הבטתי אל המראה / 26/12/2017 17:56
גליה אזולאי / צביה יקרה,כאשר אנחנו ע / 26/12/2017 19:40
זיגי בר-אור / זו בדיוק הסיבה שאיני ה / 27/12/2017 00:10
אודי גלבמן / אכן, זן זירת החיפודשים / 27/12/2017 04:47
יום טוב צבי / הצצה קטנה / 27/12/2017 06:45
עליזה ארמן זאבי / צביה יקרה !!!חשופה למול / 27/12/2017 08:30
יקיר (יקי) דסא© / האוויר בחדר היה כבר קצת דליל / 27/12/2017 08:33
חזרה ליצירות