שירים

אדמה

עת הרגוני המילים חרש

וגופי מוכה שורשי ברושים

אדמה חבקה את בניה לצדי

בדמעות סיפרה כאבה

ואני כבר מתתי לפני ולפנים

נשמתי משוטטת עת ליל בהרים

זה לא אני הניצב עירום מולכם

זה לא אני ...אלו רק דמעות ומילים

שהפכו להיות בבואתי

ואני הייתי מצג שווא מול הים

תאהבי אותי כמו שלא אהבת לפנים

לאחוז את רוצה ברעדה

ובי אין כוח למות שוב מאהבה

אין בי מילים לומר לך מאוחר

עת הרגוני המילים חרש

חרש חרש......

תגובות

גלי צבי-ויס / הדמעות והמילים / 19/07/2019 07:02
תומר מורגן / אתה מתערטל בין השורות ואז כמו מתבייש שנחשפת ככה בגילוי לב / 19/07/2019 10:26